גזר דין בתיק ת"פ 57683-09-11

1.         הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 10.1.12 (להלן: "כתב האישום") בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.         על-פי המפורט בכתב האישום, ביום 24.9.11 בשעות הבוקר הגיע פאום סקסרי (להלן: "המתלונן") לביתו של הנאשם כשהוא מלווה באדם נוסף, וזאת שעה שהנאשם שוהה בבית עם חברתו גוטשגון, אשר הייתה בעבר בת-זוגו של המתלונן. בין הנאשם למתלונן פרץ ויכוח על רקע קריאתו של המתלונן לגוטשגון לשוב לזרועותיו. במהלך הויכוח נטל הנאשם סכין גדולה, שאורך להבה כ-30 ס"מ, ודקר את המתלונן מספר פעמים בחלקי גופו השונים, לרבות החדרת הסכין לראשו וגרימת חתך עמוק ושבר בעצם הגולגולת. כן נגרמו למתלונן פגיעות בבית החזה, בכתף ימין ובשורש כף יד שמאל, והוא נזקק לטיפול ביחידת הטראומה.

טיעוני הצדדים

3.         המאשימה הגישה לבית המשפט את החומר הרפואי המעיד על פגיעותיו של המתלונן. לדבריה, אין חולק כי המתלונן וחברו הגיעו לבית הנאשם במטרה לעורר ויכוח, אולם הם לא היו מצוידים בנשק ולכן יש לראות בתגובת הנאשם כמעשה חסר פרופורציה.

            המאשימה מבקשת להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, תוך שהיא נמנעת לעתור         למאסר על תנאי בשל העובדה שהנאשם צפוי להיות מגורש מישראל עם תום נשיאת עונשו.

4.         הסנגור הפנה בטיעוניו לעובדה שמדובר בויכוח על רקע רומנטי, לכך שהמתלונן וחברו הגיעו ביוזמתם לביתו של הנאשם כדי לעורר ויכוח, כשלטענתו הנאשם הרגיש מאוים ומפוחד ושמעשיו מעידים כי לא הייתה לו כוונה להמית את המתלונן. הסנגור טען כי זכותו של הנאשם למשפט הוגן נפגעה עקב עזיבתם את הארץ של המתלונן וגוטשגון, ושיש להתחשב בכך בעת גזירת עונשו. עוד טען כי יש לשקול את הפגיעה שנגרמה לנאשם בשל ביטול אפשרות עבודתו בישראל, וירידתם לטמיון של כספים שהשקיע לשם כך.

הנאשם טען כי ביקש להגן על עצמו ולהגן על חברתו, וכן שניסה להרחיק את המתלונן מביתו טרם מעשה הדקירה, והוא הביע בבית המשפט חרטה על מעשיו.

דיון

5.         רבות נאמר על חומרת המעשים כדוגמת מעשיו של הנאשם, ועל הצורך לבער את נגע           הסכינאות מקרבנו, כאשר השימוש בסכין הופך תדיר יותר ויותר, וכמעט שלא חולף שבוע     מבלי שנתבשרנו על קורבן דקירה נוסף. משום כך התווה בפסיקה קו ענישה המעניק משקל            רב יותר לשיקולי ענישה כללים על פני שיקולים הקשורים לנסיבותיו האישיות של הנאשם             (ע"פ 6260/05 מאלק חדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

6.         יחד עם זאת, אין בעקרון זה כדי לאיין לגמרי משקלם של שיקולים אינדיבידואליים, ובמקרה הנדון לנסיבותיו של הויכוח, כפי שנלמד מכתב האישום ומטיעוני הנאשם אותם לא ביקשה המאשימה לסתור. הנאשם אמנם הודה בעובדות כתב האישום מבלי שטען דבר באשר       להתנהגותו של המתלונן, אולם באת-כוח המאשימה עצמה אישרה בדבריה שמטרת ביקורו של המתלונן הייתה לעורר ויכוח. הגם שאין בכך להצדיק נטילת סכין ותקיפת המתלונן באופן כה חמור, יש בכך לאבחן את הסיטואציה ממצב של נקיטת יוזמה אקטיבית לחיפוש אחר קורבן ושל הצתת האלימות.

7.         לסיכום דבריי, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים המתבקשים, הן לקולא והן לחומרא, הריני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 24 חודשים מתוכם 14 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (24.09.11) ואילו היתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור ויורשע בפרק זמן זה על כל עבירה שיש בה אלימות פיזית מסוג פשע.

עם תקופת סיום מאסרו יגורש הנאשם למקום מגוריו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג שבט תשע"ב, 16/02/2012 במעמד הנוכחים.