אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8166/04

גזר דין בתיק פ 8166/04

תאריך פרסום : 02/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8166-04
14/07/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד י. עטר
הנתבע:
תומר אזולאי
עו"ד א. בן נתן
גזר דין
  1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו - ובעקבות הסדר, שהתייחס לתיקון כתב האישום ולטיב "היסוד הנפשי" - בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

נסיבות ביצוע העבירה   -  כמפורט בעובדות כתב האישום, שבהן הודה הנאשם,  כאמור - הן, כדלהלן:

ביום 5.7.05, סמוך לשעה  20:40 - ובעת שהנאשם נסע ברכבו באחד הרחובות בדימונה - הבחינו בו שוטרים שנסעו לצד רכבו ברכב משטרתי סמוי, והורו לו לעצור בצד הדרך. אולם, הנאשם החל נוסע לכיוון אתר אשפה (מזבלה) בעיר ונכנס לתוכה, כשאותו רכב משטרתי נוסע בעקבותיו, וכשאורות האזהרה בו מהבהבים. בינתיים, הצטרף למרדף רכב משטרתי נוסף (מסוג "טראנו" - להלן:" הטראנו") שבו נסעו שוטרים, וגם הם אותתו לנאשם לעצור, תוך שימוש באור כחול מהבהב, אך גם מאלה התעלם הנאשם והמשיך בנסיעתו, ופגע ברכבו בפינתו השמאלית של הטראנו  - שבו היו השוטרים, כאמור  - והיה זה בעת שהטראנו ניסה לחסום את נתיב נסיעתו של הנאשם וכאשר הנאשם ניסה לעוקפו; ולאחר הפגיעה, כאמור, המשיך הנאשם במנוסתו, כשהוא חולף לצד הטראנו, ונסע ברחובות דימונה, עד שנעלם במקום מסויים - שם נטש את רכבו.

על פי המוסכם בין הצדדים - היסוד הנפשי שליווה את מעשי הנאשם ותוצאותיהם אינו "רצייה" (בתוצאה) אלא, זה האמור בסעיף 20 (ב) לחוק, היינו, "ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי". ואכן, וכפי שנפסק להלכה, זה לא מכבר, די ביסוד נפשי זה, כדי להקים את העבירה הנדונה בה הורשע הנאשם (ראה: פסה"ד של ביהמ"ש העליון מיום 29.6.05 בתיק ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נגד מדינת ישראל)

  1. טרם הטיעונים לענש - ולבקשת הסניגור - הוריתי על הגשת תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם.

מהתסקיר שהוגש (מיום 23/5/05) עולה, כי הנאשם - רווק, בן  22 - הינו בן למשפחה בת 18 ילדים; סיים 10 שנות לימוד; ולאחר מכן עבד בשווקים בממכר ירקות ובגדים.

בהיותו בן- 20, הופנה אל שירות המבחן, אך הנסיון הטיפולי שנערך עימו נכשל, עקב חוסר שיתוף פעולה מצידו, ומשהתקשה לבחון את החלקים המכשילים שבאישיותו ובהתנהגותו.

מאישורים שהוצגו בפניו, למד שירות המבחן, כי הנאשם התנדב, בתקופה האחרונה, לסייע לבני נוער מנותקים או כאלה שבסיכון; ונראה כי הוא בעל נכונות לתרום מעצמו לסביבתו.

על פי התרשמות שירות המבחן, נאלץ הנאשם, מגיל צעיר, לאמץ תפקידים הוריים, על רקע תנאי  הדוחק והצפיפות וקשיי הכלכלה בהם גדל, ועל רקע תיפקודו הלקוי של האב; וכי הנאשם שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי, אך מתקשה בהבנת הסתבכויותיו (החוזרות ונשנות) עם החוק ואינו מודע לחומרת מעשיו.

בהתייחסו לעבירה הנדונה - הודה הנאשם בפני שירות המבחן, באופן חלקי, בלבד, בעובדותיה;  ומתקשה ליטול אחריות על ביצועה. לדבריו, נסע ברכב ללא שהיה ברשותו רישיון נהיגה, ומתוך התלהבות; וכי לא  פגע ברכב הטראנו (למרות הודאתו המפורשת בביהמ"ש) וכי רק "שיפשף" אותו; וככלל, השליך את האחריות לאירוע ולתוצאותיו, על השוטרים.

בסיכומו של תסקיר זה - ונוכח התקשות הנאשם לערוך בדיקה עצמית; ומשהנסיון הטיפולי הקודם עימו נכשל; ואף שהנאשם הינו בעל כוחות לתפקוד תקין; ומאחר והוא רואה בשירות המבחן אך משום גורם מסייע בהליך המשפטי, ולא גורם מסייע בטיפול - נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית אודותיו.

  1. במסגרת הראיות לענין הענש, העידה בפנינו, מטעם הנאשם, גב' ימית אלפסי, המשמשת כרכזת אירגון "מצילה"  בדימונה (המועצה הציבורית למניעת אלימות ופשיעה בישראל);  וזאת, בנוסף למכתבה מיום 9.5.05 (נ/2).

בעדותה ובמכתב האמור מסרה, כי הנאשם - אותו הכירה לפני שלוש שנים - נהג לסייע, בהתנדבות, באיתור בני נוער מנותקים וכאלה שבסיכון פשיעה, ותיווך בינם לבין האירגון הנ"ל. לדבריה, התרשמה מהנאשם כאדם סימפטי ובעל נכונות לתרום לסביבתו; וכי בדעתה להירתם לשיקומו בתוכניות טיפול שונות, בהאמינה ביכולות שלו לעלות על מסלול חיובי. כן ציינה, כי הנאשם פתח עסק, סמוך לפני מעצרו בקשר עם התיק דנן, והיה זה במהלך ריצוי מאסר בעבודות שירות (בקשר עם תיק אחר) - עסק שבו שילב את בני משפחתו, מתוך דאגה לפרנסת אימו ואחיו, אשר גם היום אלה שעבדו בעסק, אותו יזם הנאשם והקים.

כן, הוגש מכתב של עוזר ראש עיריית דימונה (נ/3) ממנו עולה, כי בטרם מעצרו בתיק זה, החל הנאשם בהליך שיקום, ועל כן, מבוקש מביהמ"ש לאפשר לנאשם המשך תהליך זה.

       4.  לדידי - ומבחינת סיווגו הכולל של האירוע נשוא העבירה - אכן, מהווה הוא עוד אחד         מני עשרות רבות (אם לא כבר מאות) של אירועים להם נדרש בימ"ש זה במותבים שונים, כמעט דבר יום ביומו, ואשר נושאים את המאפיינים של התופעה החמורה שפשטה בשנים האחרונות ברחבי הדרום והנגב - היא התופעה של נהיגה פראית בדרכים עירוניות ובינעירוניות, תוך סיכון המשתמשים בדרכים - בין נהגים ונוסעים, ובין הולכי רגל - ועד סיכון חיי אדם; וזאת, במהלך מרדפים, להם נדרשת המשטרה, אחר פורעי חוק, המנסים להימלט מפני המשטרה הדולקת אחריהם כדי לעוצרם או לעכבם. וזאת, אם בשל עבירות שביצעו; אם בשל חשד לביצוע עבירה מסויימת; או אם אך כדי לשים קץ לאותה נהיגה פראית ומסוכנת, שלעיתים, כל שעומד אחריה הוא אך הצורך המפוקפק שבפורקן ריגושים.

לשיא חומרתם מגיעים אירועים אלו, ועיתים רבות, כאשר אותם נהגים לא מהססים גם לפגוע, או לנסות לפגוע, ישירות בניידות הדולקות אחריהם, או בגופם של שוטרים העומדים, לעיתים, במחסומים שהוצבו בדרכם של אותם נהגים כדי למנוע את המשך נהיגתם הפיראית - ובלבד שיעלה בידם לחמוק, ובכל מחיר, מידי החוק.

לתופעה זו, שלבשה מימדים של "מכת איזור", נדרש גם בית המשפט העליון, בפסק דינו (מיום 11.11.04) בע"פ 2410/04 ( מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיען)- במסגרת ערעור על גזר דין של מותב אחר בבית משפט  זה - ובו הנחה ביהמ"ש העליון, והכתיב למעשה, להחמיר בעונשיהם של נאשמים כאלה, מעבר לרמת הענישה שננקטה, עד זה לא מכבר על ידי מותבים שונים של בית משפט זה, ואשר - כך בלשון בית המשפט העליון בפסק דין זה - "ספק, אם רכיב ההרתעה, זכה בה למענה הולם".

ואכן, ובעקבות פסה"ד האמור, ניכרה החמרה משמעותית ברמת הענישה בגזרי דין שניתנו מאז בבימ"ש זה (במותבים שונים) במקרים רבים שמוסיפים לבוא אל פתחנו, כמעט מידי יום, והנושאים את מאפייני התופעה האמורה.

גם לאחר פסה"ד הנ"ל הוסיף ביהמ"ש העליון ונדרש באחרונה לתופעה האמורה וככזו " שבתי המשפט מצווים להרים את תרומתם למיגורה" (ראה פסה"ד מיום 7.6.05 בע"פ 342/05, פאזי אלראביעה נגד מדינת ישראל; וכן פסה"ד מיום 29.6.05 בע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נגד מדינת ישראל).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ