בסמוך לאחר מכן חזר הנאשם יחד עם אדם אחר שזהותו לא התבררה לכיוון החבורה, כשהוא אוחז בידו אבן גדולה, האדם האחר גנב מכשיר פלאפון של אחד מהחבורה, ונמלט מהמקום. כאשר המתלונן וחבריו החלו לרוץ אחר הנאשם וחברו, שהחלו לברוח מהמקום, השליך הנאשם את האבן שבידו לכיוונו של המתלונן, פגע בפניו, וגרם לשבירת הלסת התחתונה ולשיניו של המתלונן, אשר נזקק לאשפוז במשך מספר ימים בבי"ח.
בגין ארוע זה הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון.
הנאשם ביקש לצרף 3 תיקים נוספים שעניינם החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת סכין, החזקת כלי פריצה וגניבה. בהסדר הטיעון הוסכם כי התביעה תגביל עצמה לדרוש עונש מאסר שלא יעלה על שנתיים, והסניגור יטען כרצונו. עוד הוסכם כי הנאשם יפקיד סכום של 20,000 ש"ח כפיצוי למתלונן.
מאחר והנאשם בן פחות מ- 21 שנים, נתבקש שירות המבחן לערוך תסקיר אודותיו. ממצאי התסקיר התבססו על שיחה שקויימה עימו ועל אנפורמציה שהתקבלה מהפסיכולוגית המטפלת בו.
היחסים בין הנאשם ואביו מורכבים, ואימו היתה הנפש הקרובה אליו, כאשר בהיותו צעיר ותלמיד בתיכון חלתה האם במחלה קשה, היא נזקקה לניתוח ואשפוז, ובקרוב היא עתידה לנסוע לחו"ל ע"מ לעבור טיפולים נוספים. כתוצאה ממחלתה, הפך הנאשם מילד לתומך ואז החלה הדרדרותו, הוא נגרר אחרי חברים בעלי השפעה רעה.
הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו ולהכיר בהשלכותיהם ולמעשה הוא רואה עצמו כקורבן של הנסיבות.
עם זאת הביע רצון להשתלב בטיפול קבוצתי כדי להתמודד במצבי קונפליקט בעתיד.
קצינת המבחן התייחסה לחווה"ד הפסיכולוגית שקיבלה, והתרשמה כי עקב קשיים אישיותיים והעדר דמויות משמעותיות מכוונות, הפנים הנאשם דפוסים של חוסר גבולות, קשיים בנטילת אחריות והערכת שירות המבחן היא כי עונש מאסר בפועל עלול להביא לנסיגה במצבו וברצון שהביע להשתלב בטיפול ולכן הומלץ להטיל עונש שיאפשר לו המשכת הטיפול ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן.
אימו של הנאשם תיארה במילים נרגשות את מצבה הרפואי הקשה ואת העובדה שהנאשם הוא זה שמסייע לה במחלתה ומטפל במחסורה.
הארוע שבו מדובר הינו ארוע חמור ותוצאותיו חמורות כאשר תוצאה מהשלכת האבן בפניו של המתלונן נשברו לסתו התחתונה ושיניו. יחד עם זאת, הנאשם לא השליך את האבן מתוך כוונה לגרום לתוצאות שהתרחשו, אף שהיה עליו לצפות לכך שכתוצאה מהשלכת אבן כבדה, יגרמו תוצאות קשות.
למרות חומרת הפציעה וחומרת האירוע, לאור המלצת שירות המבחן והעובדה שהנאשם הוא המשענת של אימו במחלתה הקשה, היה מקום לשקול בחיוב את המלצת שירות המבחן אך כאן יש להביא בחשבון גורמים נוספים.
ראשית, מסתבר כי ביום 5.1.06 דהיינו 4 חודשים לפני הארוע נשוא הדיון, נשפט הנאשם בבימ"ש לנוער בת"א בגין 5 תיקי פ.א. שעניינם פריצה לרכב, חבלה ברכב ופירוק חלקים מתוכו, החזקת סכין, גרימת חבלה ופציעה תוך שימוש במכשיר, היזק לרכוש בזדון והחזקת נכס חשוד כגנוב. לענייננו, יש משמעות להרשעת הנאשם חודשים ספורים לפני הארוע בעבירת אלימות ובעבירה של החזקת סכין.
מעבר לזאת, הנאשם ביקש לצרף 3 תיקים נוספים שנפתחו כנגדו, שעניינם החזקת נכס החשוד כגנוב, החזקת סכין, החזקת כלי פריצה וגניבה. לענייננו יש חשיבות לעבירה של החזקת סכין. התמונה המצטיירת היא כי הנאשם הסתבך בעבר בעבירת אלימות, ופעמיים נתפס כשברשותו סכין, תופעה שאיננה מתרחשת אצל אנשים תמימים גרידא.
גם נסיבות הארוע כאן, אף שהנאשם לא הגיע לחבורת הנערים כדי לגנוב מהם או לפגוע בהם, עצם העובדה שהגיע יחד עם האלמוני כשברשותו אבן גדולה מעוררת חשד כבד בכנות כוונותיו, שהרי אין צורך בהחזקת אבן כבדה כאשר מתקרבים עם כוונה תמימה, וכאשר מצרפים לזאת עבירות קודמות של החזקת סכין ואלימות, לא ניתן לראות בנאשם כאדם שנקלע במקרה לארוע.
בנסיבות שפורטו לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מגזירת עונש מאסר בפועל על הנאשם, וחבל שהנאשם הסתבך בעבירות בעודו מטפל באימו, ובעיקר יש להתייחס בחומרה לארוע הנדון שהנאשם הסתבך בו חודשים ספורים בלבד לאחר שהורשע כבר במספר עבירות אחרות לרבות אלימות והחזקת סכין.
כאמור הסדר הטיעון היה שהתביעה הגבילה עצמה לעונש מאסר של שנתיים והסניגור רשאי לטעון כרצונו.
אין לומר שעונש המאסר שביקשה התביעה חמור בהתייחס לחומרת הפגיעה, שארעה למתלונן, ובהתייחס לעבירות נוספות שעבר הנאשם, אולם אין להתעלם מתחינתה של אימו של הנאשם שסיועו חשוב לה בעת מחלתה הקשה.
בנסיבות אלה אני מחליט לגזור על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, וכן שנה מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש.
אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח, סכום שהופקד כבר ע"י הנאשם בידי ב"כ המתלונן.