אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק ע 2160/09

גזר דין בתיק ע 2160/09

תאריך פרסום : 09/01/2011 | גרסת הדפסה
ע
בית הדין הצבאי המחוזי
2160-09
01/11/2010
בפני השופט:
1. כב' הנשיא סא"ל צבי לקח
2. רס"ן אמיר דהאן
3. סרן חיה זנדברג


- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סרן תמר בוקיה
הנתבע:
1. מ'
2. א'

עו"ד אכרם סמארה
גזר דין

הנאשם בתיק 2159/10, מ' והנאשם בתיק 2160/09 א', הורשעו בכך שביצעו יחדיו עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה ביום 09/03/09.

בהתאם לעובדות כתבי האישום בהם הורשע כל אחד מהנאשמים, השניים יצאו יחדיו לנווה יעקב בירושלים כשהם מצויידים בסכין. השניים זיהו אדם ההולך ברחוב והחליטו לרצחו. הם עקבו אחריו, אולם זה הבחין בהם, ברח לביתו וסגר את הדלת. השניים לא נואשו והחליטו למצוא קורבן יהודי אחר. הם זיהו בקרבת מקום חבורה של ילדים בני 12 שנים לערך, והחליטו לרצחם באמצעות הסכין שברשותם. אחמד שלף את הסכין והחל להתקרב לעבר הילדים. הילדים הבחינו בסכין והחלו לברוח. למקום החלו להגיע תושבים שהתעמתו עם השניים. שני הנאשמים ברחו ונעצרו על ידי שוטרים שהגיעו למקום.

טיעוני הצדדים

הצדדים נחלקו באשר לעונש הראוי לנאשמים.

התביעה הצבאית הדגישה בפנינו את רצונם של הנאשמים לקטול יהודים באשר הם. התביעה ציינה כי הנאשמים לא נואשו כאשר לא הצליחה תכניתם הראשונה, ומיד לאחר מכן בחרו בקורבנות צעירים במיוחד, דבר המצביע על חומרה יתרה במעשיהם.

התביעה הוסיפה וציינה כי מעשיהם של השניים נקטעו ונמנעו לא בזכותם אלא בזכות בריחתם של הקורבנות המיועדים ובזכות מעשיהם של אחרים.

התביעה הפנתה לשלושה תקדימים. התביעה טענה כי רמת הענישה שנקבעה באותם מקרים, היינו: חמש שנות מאסר בפועל, אינה משקפת את החומרה הרבה במעשיהם של השניים, שניסו פעמיים לפגוע ביהודים, וכשבפעם השנייה בחרו בילדים כקורבנותיהם המיועדים.

ניסינו להבין מהתביעה מהו העונש הראוי לנאשמים לשיטתה, אם רמת הענישה שהציגה אינה משקפת את מלוא חומרת מעשיהם, אולם התביעה, בניגוד לפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים, סרבה לנקוב בעונש כלשהו, וביקשה כי נשית "עונש הולם".

התביעה אף טענה כי אין מקום להבחנה בעונשם של השניים, שכן שניהם ביצעו יחדיו את המעשים ושניהם בגירים לפי דיני האזור.

הסניגור המלומד מצידו טען כי רמת הענישה העקבית בעבירות מסוג זה, גם במקרים בהם הקורבנות המיועדים למעשה הדקירה היו קטינים (כמו בע' איו"ש 1132/04 אותו הגישה התביעה) רמת הענישה אינה עולה על חמש שנות מאסר. הסניגור הדגיש כי המדובר באירוע אחד, ואין לראותו כשני ניסיונות שונים כפי שציינה התביעה.

הסניגור הוסיף כי בניגוד לעמדת התביעה, המדובר בשני נאשמים שהינם קטינים. מ' היה בן 16 ועשרה חודשים ו-א' היה בן 17 ועשרה חודשים. שניהם קטינים על פי ההגדרה המקובלת ולפיה גיל 18 הוא גיל הקטינות. לפיכך, יש להתחשב בהם ואין לגזור עליהם עונש חמור.

דיון והכרעה

ראשית, נקודת המוצא לדיון הינה כי שני הנאשמים הינם קטינים. השניים ביצעו את העבירה כאשר שניהם מתחת לגיל 18. זוהי הנקודה החשובה לענייננו. גם אם ניתן לשפוט אותם כבגירים על פי דיני האזור, בודאי שעלינו לראותם כקטינים לכל דבר ועניין לצורכי הענישה. בענישת קטינים, יש ליתן משקל שונה לנסיבות החומרא והקולא ובעיקר יש להעניק משקל לסיכויי השיקום (ראו למשל ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלונים)

שנית, נדמה כי שני הצדדים מסכימים כי רמת הענישה בגין אירוע אחד של ניסיון דקירה הינו כ-5 שנות מאסר בפועל.

נסיבות החומרה במקרה זה הן:

ביצוע העבירה בצוותא לאחר תכנון והכנה; שימוש בסכין ארוכה ובנויה היטב שלפי טבעה מסוגלת להמית; ביצוע העבירה תוך קיום מעקב אחר הקורבן המיועד; נחישות במעבר מקורבן אחד לקורבנות פוטנציאליים אחרים לאחר שהניסיון הראשון לא צלח; בחירת הקורבנות הינה בעלת חומרה מיוחדת, שכן נבחרו קורבנות חלשים ופגיעים. בייחוד הדברים נכונים ביחס לילדים בהם ביקשו לפגוע השניים.

נסיבות הקולא במקרה זה הן:

גילם הצעיר של הנאשמים; עברם הנקי; ניהול המשפט באופן שחסך חסכון יחסי מזמנו של בית המשפט; העובדה כי בסופו של דבר, על פי עובדות כתב האישום המתוקן לא נפגע איש ולא נגרם נזק.

באיזון בין כלל הנסיבות הקולא והחומרא, נדמה כי מעשיהם של הנאשמים הינם חמורים ביותר. המדובר בתכנון בעל פוטנציאל סכנה משמעותי ביותר, בייחוד לאור בחירת ילדים כקורבנות. יתר על כן, יש לומר כי השניים לא הביעו כל חרטה על מעשיהם, ולא נטלו עליהם אחריות. מאידך, הנאשמים הינם קטינים, ועניינם נוהל ללא שנשמעו עדים באופן שחסך מזמנו של בית המשפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ