גור מיכאל נ' י. אדיב את י. גוז בע"מ

פסק דין

רקע כללי:

לפנינו תביעה שהגיש מר גור מיכאל (להלן "התובע") כנגד חברת י. אדיב את י. גוז בע"מ (להלן "הנתבעת") לתשלום תוספת לפי שעון קיץ, הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי נסיעות, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

התובע עבד בנתבעת כאינסטלטור באתרי בנייה מחודש אפריל 2000 ועד חודש אפריל 2006. התובע עבד לפי שכר יומי ותמורת תעריף יומי של 192 ₪ ליום.

הנתבעת עוסקת במערכות אינסטלציה וכיבוי אש במבנים ישנים וחדשים.

ביום 9.1.03 אירעה לתובע תאונת עבודה. בעקבות התאונה חזר התובע לעבודה בחודש יולי 2003.

מטעם התובע העיד התובע באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית וגב' שושי זילברברג- יועצת מס. מטעם הנתבעת העיד מר יעקב אדיב- מנהל הנתבעת.

דיון והכרעה:

תחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניין:

לטענת התובע צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות חל בענינו.

לטענת הנתבעת צו ההרחבה בענף הבניין לא חל על אינסטלטורים.

לא הוכח בפנינו מדוע יש להחיל את צו ההרחבה על התובע אשר עבד כאינסטלטור בחברה העוסקת במערכות אינסטלציה וכיבוי אש. לפיכך אנו קובעים כי אין להחיל על התובע את צו ההרחבה בענף הבניין.

נסיבות סיום ההעסקה:

לטענת התובע "הנתבעת בכל אורך הדרך הפרה את תנאי עבודתו של התובע והוא היה מוכרח להתפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה." (סעיף 19 לכתב התביעה).

טענותיו של התובע באשר להרעה בתנאי עבודתו הינן כלליות ולא מנומקות. התובע לא הסביר, פירט והוכיח כלל כיצד הורעו תנאי עבודתו.

טענת הפיצויים מופרכת, התובע קושר את הרעת התנאים לאירוע שהתרחש שלוש שנים קודם לכן- תאונת עבודה (סעיפים 5-8 לתביעתו). ע"פ הפסיקה יש להצביע על הרעת תנאים בסמוך להתפטרות וכן יש להצביע על התרעה בפני המעביד בשל ההרעה. המשך העבודה במשך כשלוש שנים לאחר ההרעה כביכול, מנתק כל קשר בין ההרעה הנטענת להתפטרות ומעיד כי ככל שהיתה הרעה, התובע בהתנהגותו הסכים לה.

מצאנו כי הנתבעת התייחסה ברצינות הראויה לפניות התובע באשר להפחתה בשכרו, השיבה לו בצורה עניינית והבהירה כי במידה שתמצא טעות כלשהי היא תתוקן (נספחים ב'- י' לתצהיר הנתבעת).

לאור האמור, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה נדחית.

שעון קיץ:

לטענת התובע צו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות מחייב את המעביד לשלם לעובדיו שעבדו באתרי בניה תשלום עבור שעון קיץ החל מה-16 ביוני ועד לראש השנה. בתקופה זו העובדים חייבים לעבוד 7 שעות בכל יום בתשלום 8 שעות. לטענתו, סידור העבודה של התובע בתקופת הקיץ לא השתנה והוא המשיך לעבוד 8 שעות.