גוייכמן ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת (להלן- הבנק) לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

2.ההליך שלפנינו נפתח בבקשה שהגישו התובעים לבית המשפט המחוזי למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הפינוי, המימוש, והמכירה של דירה ברחוב עולי הגרדום 12 בירושלים (להלן- הנכס) , ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק למימוש שטר משכנתה.

3.בהחלטה מיום 25.12.2012 דחה בית המשפט המחוזי ( כב' השופט דוד מינץ ) את בקשת התובעים בשל היעדר סמכות עניינית הואיל והסעד העיקרי בכתב התביעה הוא פסק דין הצהרתי לביטול הסכם ההלוואה , שסכומו אינו בגדר סמכות בית המשפט המחוזי אלא של בית משפט השלום.

4.לאחר החלטה זו, בעקבות בקשת התובעים, הורה כב' השופט מינץ בהחלטה מיום 27.12.2012 על העברת התובענה לבית משפט השלום בירושלים.

או אז, הגיש הבנק בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול ההחלטה מהטעם שלטענתו הסמכות לבירור תביעת התובעים מסורה לרשם ההוצאה לפועל.

כב' השופט מינץ העביר את ההחלטה בבקשת הבנק לבית המשפט השלום, תוך ציון שאין המדובר בטענה הנופלת לגדרו של סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.

מכאן הבקשה שלפנינו.

5.לטענת הבנק, תביעתם של התובעים היא להורות על אי מימוש משכנתא, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל, בהסתמך על טענה כי בשל אירועים המאוחרים לרישום המשכנתא לא נותרה עוד יתרת חוב בגין ההלוואה שמובטחת באותה המשכנתא.

לפיכך, טוען הבנק כי הלכה למעשה טענת התובעים היא טענת "פרעתי", אשר הסמכות לדון בה מסורה לרשם ההוצאה לפועל.

מוסיף הבנק וטוען, כי הסעד ההצהרתי הנתבע במקרה דנן מוליך למעשה לתוצאה שניתן לתבוע אותה באופן אופרטיבי אך התובעים נמנעים מלעשות כן.

לטענת הבנק, התובעים דורשים את ביטול הסכם ההלוואה אולם לא מצביעים בתביעתם על נפקות או תועלת כלשהי מההצהרה על הביטול כשלעצמו.

בנסיבות אלו, לטענת הבנק, סעד ההצהרה על הביטול לא יכול לעמוד כשלעצמו, ולכל היותר הוא יכול להיחשב כסעד טפל לסעד העיקרי, שהוא איסור מימוש המשכנתא, סעד המצוי בתחום סמכותו של רשם ההוצאה לפועל.

6.התובעים מתנגדים לבקשת הבנק.

לטענתם, הסעד העיקרי בתביעתם הוא ביטול עסקת היסוד, שבגינה חלה על הצדדים חובת השבה , ואילו הסעד להצהרה כי הם פרעו את מלוא המשכנתא הוא רק אחד מהסעדים הנתבעים.

התובעים טוענים כי תביעתם היא כלפי הבנק בשל הפרת הסכם ההלוואה הפרות יסודיות המזכות את התובעים בביטול ההסכם והשבת כספם, ככל שיימצא חיובם בעודף.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין בקשת הבנק להידחות.

8. אמנם על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מימוש משכנתא ייעשה בדרך של מימוש פסק דין, ובמקביל, על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 , סעיף 81 , משכנתאות רשומות על מקרקעין יבוצעו כמו פסק דין של בית משפט , בשינויים המחויבים.

עם זאת, ראיתי לקבל את עמדת התובעים כי הסעד העיקרי בתביעתם הוא הסעד ההצהרתי לביטול הסכם ההלוואה , עם כל המשתמע מכך, ולכן מצוייה התביעה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה, ואין מקום להעבירה לרשם ההוצאה לפועל.

9. אשר על כן , ההליך ימשיך להתברר בבית משפט זה, וכתב ההגנה יוגש תוך 30 ימים.