גבורדיניה בע''מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע " מ

פסק דין

כללי

1.התובעות רכשו מקרקעין שנועדו להקמת אתר נופש מכונס נכסים של בעליהם הקודם. בינן לבין חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל) נטושה מחלוקת בשאלת זכותן של הראשונות לקבלת תמורה בעד שטח שהוקצה על ידי הבעלים הקודם לחברת החשמל על פי דרישתה להקמת תחנת טרנספורמציה בתחום המקרקעין.

העובדות

1.בשנת 2004 רכשה חברת סיבל נהריה בע"מ (להלן: חברת סיבל) מעיריית נהריה נכס מקרקעין הידוע כחלקה 22 בגוש 18206 בנהריה (להלן: המקרקעין) לצורך הקמת אתר נופש במסגרתו תכננה להקים מיזם רב היקף אשר אמור היה לכלול שלושה מבני דירות נופש ובכל אחד מהם שמונים יחידות וכן בית מלון בן מאתיים חמישים חדרים. הבניינים במיזם כונו A, B ו-C (להלן: המיזם).

2.במסגרת תהליך התכנון פנתה חברת סיבל לחברת החשמל באמצעות משרד המהנדסים שהעניק לה שירותי יעוץ בתחום החשמל (להלן: יועצי החשמל) והודיעה על כוונתה להקים את המיזם תוך שהיא מפרטת את עומסי החשמל הדרושים. בהתאם לכך נפתחו בחברת החשמל שלוש הזמנות לחיבור לרשת החשמל – הזמנה לכל אחד מהבניינים המתוכננים (הזמנה מספר 281945 לבניין A, הזמנה מספר 281962 לבניין B והזמנה מספר 282023 לבניין C).

3.בשים לב להיקף המיזם ומספר הצרכנים העתידיים דרשה חברת החשמל מחברת סיבל להקצות לה קרקע בתחום המיזם לצורך הקמת שלושה חדרי טרנספורמציה, חדר לכל בניין, על מנת להתקין בכל חדר שני שנאים בעלי הספק של 630 קילוואט-אמפר (להלן: קוו"א) כל אחד. בהתאם לכללים המסדירים את יחסי מזמין חיבור החשמל-חברת החשמל, עליהם ידובר בהמשך, מזמין אשר נדרש להקצות קרקע לצורך התקנת תחנת טרנספורמציה זכאי לתשלום מאת חברת החשמל.

ואמנם, חברת סיבל הקצתה לחברת החשמל, לפי דרישתה, שטח להקמת שלושה חדרי טרנספורמציה. מיקום חדרי הטרנספורמציה כמו גם תכנונם קיבל את אישור חברת החשמל.

4.ביום 15.5.97 פנה איש מטעם יועצי החשמל לחברת החשמל והודיע כי "בשלב זה יוצא לביצוע בניין אחד (בניין C). בגלל בעיות ביצוע, מתכוונת חברת סיבל לבנות כבר היום את 3 החדרים עבור תחנת הטרפו' לחברת החשמל (תחנה לכל בניין)".

חברת החשמל לא הביעה התנגדות לכך. לפיכך, אף כי בפועל חברת סיבל בנתה את בניין C בלבד הוקמו שלושה חדרי טרנספורמציה בשטח כולל של 96.4 מ"ר, אשר נועדו לשלוש תחנות בנות שני שנאים כל אחת.

5.ביום 9.11.98 נחתם חוזה בין חברת סיבל לבין חברת החשמל לפיו מכרה הראשונה לשנייה שטח, עליו התחייבה להקים חדר ששטחו 24.32 מ"ר ברוטו, לצורך התקנת מתקני טרנספורמציה בעבור בניין C. חברת החשמל מצדה התחייבה לשלם סך של 124,727.40 ₪ בצירוף מע"מ תמורתו "..בכפוף לתשלום מלא של ההזמנה הנ"ל...ומילוי כל התחייבויות המוכרת [חברת סיבל] לפי החוזה..".

עוד צוין בחוזה מיום 9.11.00 כי "החברה [חברת החשמל] תשלם למוכרת [חברת סיבל] בעד הקמת החדר באופן יחסי לגודל החיבור ששולם בעדו. לאחר השלמת התשלום המלא עבור החיבור שהמוכרת הזמינה [דהיינו השלמת תשלום הזמנת חיבור בעבור שני הבניינים הנוספים], תשלם החברה [חברת החשמל] למוכרת [חברת סיבל] את הפרש התמורה בגין החדר והקרקע..." (ראה סעיף 10(א) סיפא לחוזה).

6.ביום 18.3.99 שילמה חברת סיבל סך של 466,267.56 ₪ בעבור חיבור בניין C לרשת החשמל. ביום 2.5.99 פנתה לחברת החשמל בדרישה לתשלום הסכום המוסכם בחוזה מיום 9.11.98 אשר שולם על ידי חברת החשמל ביום 25.7.99.

7.חברת סיבל נקלעה לקשיים כלכליים וביום 20.7.00 מונה לה כונס נכסים. ביום 17.1.01 פנה כונס הנכסים לחברת החשמל וציין (בין היתר) כי זו חייבת לשאת בעלות הקמת שלושה חדרי טרנספורמציה בעלות 150,000 ₪ כל אחד ועל כן דרשה תשלום בסך 300,000 ₪. על כך השיבה חברת החשמל (במכתב מיום 25.1.01) כי שלושת החדרים הוקמו משיקוליה של חברת סיבל וכי על פי המוסכם בחוזה מיום 9.11.00 התחייבה לשלם תמורת השטח הנוסף שהוקצה רק לאחר השלמת יתר ההזמנות לחיבור בניינים A ו-B. כונס הנכסים סמך על תשובה זו, שהרי לא פנה שוב לחברת החשמל באותו עניין.

8.ביום 22.12.02 רכשו חברת גבורדיניה בע"מ (85% חלקים) וחברת תרגרס בע"מ (15% חלקים) – הן התובעות בהליך דנן - את המקרקעין מכונס הנכסים של חברת סיבל. לפי האמור בחוזה, רכשו התובעות את המקרקעין כמות שהם (AS IS) לאחר הקמת בניין C. לחוזה המכר צורפו, כחלק בלתי נפרד ממנו, מסמכים שונים וביניהם היתרי הבניה שניתנו על ידי רשויות התכנון להקמת המיזם וכן טופס אכלוס (טופס 4) לבניין C.

העסקה היתה טעונה אישור בית המשפט, בפועל אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 6.8.03 נרשמו זכויות התובעות בלשכת רישום המקרקעין.

כתבי הטענות

9.על פי הנטען בכתב התביעה ברבות הימים התברר לתובעות כי לפי החוזה מיום 9.11.98 רכשה חברת החשמל מחברת סיבל תחנת טרנספורמציה בגודל 24.32 מ"ר תמורת 124,727.40 ₪. תמורה זו נקבעה לפי שני שנאים בלבד בעוד בפועל משתמשת חברת החשמל בתחנה ששטחה 97 מ"ר ומחזיקה ביכולת השנאה גדולה בהרבה מזו בעבורה שילמה.

לדעת התובעות, לפי הכללים (עליהם ידובר בהמשך) גובה התמורה נקבע לפי יכולת ההשנאה הפוטנציאלית של תחנת הטרנספורמציה, קרי לפי מספר השנאים שניתן להכליל בה וההספק החשמלי שניתן להפיק ביחידות של קילוואט-אמפר. מכאן, היות שהחדר שהוקם בעל יכולת השנאה של 4,410 קוו"א וכי ניתן להתקין בו שבעה שנאים בהספק 630 קוו"א כל אחד, אזי היה על חברת החשמל לשלם סך של 447,930 ₪.

בפועל שילמה חברת החשמל סך של 124,727.40 ₪ בלבד ועליה לשלם את היתרה בסך 323,203 ₪. כמו כן, עליה לשלם להן דמי שימוש ראויים בסך 60,160 ₪ החל מיום 6.8.03 (מועד רישום הזכויות על שם התובעות) ועד ליום 6.3.06 (מועד הגשת התובענה) על בסיס 1,880 ₪ לחודש.