גבאי נ' רבינוביץ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 25/8/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב הוא נסע בכביש מספר 4 ובנתיב משמאלו נסע הנתבע. לטענת התובע במהלך נסיעה כאמור סטה לפתע רכב הנתבע, בחוסר זהירות, לנתיב הנסיעה בו נסע התובע ואגב כך, פגע הנגרר, אשר חובר לרכבו של הנתבע, ברכב התובע. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך עליו לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבע , במועד הנקוב הוא נסע בכביש 4 בנתיב השני מימין במהירות איטית לאור עומס תנועה. לטענת הנתבע, התובע הגיע מקטע שמשתלב לנתיב הנסיעה שלו ומטעמים השמורים עימו, נצמד לרכב הנתבע ואגב כך פגע בנגררת אשר נגררה מאחריו. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע וכן, תמונות מקום האירוע לפי טענת הנתבע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, כי דין תביעתו להדחות.

ראשית, התובע לא הציג ,בתמיכה לגרסתו ראיות אובייקטיביות כלשהן, מלבד עדותו המהווה עדות יחידה לפי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971 ומשכך, פסיקה בהסתמך על עדות כאמור בלבד דורשת נסיבות מיוחדות אשר אינן קימות במקרה בפני.

אציין כי הראיות היחידות אשר הוצגו על ידי התובע בתמיכה לגרסתו, מלבד עדותו, הינן תמונות הנזק לרכבו ואולם, עיון בתמונות הנזק מעלה כי הנזק הנחזה בהן עולה בקנה אחד עם כל אחת מגרסאות הצדדים ומשכך, אין בתמונות הנזק כשלעצמן בכדי להוות ראייה המשנה את המאזן לכיוון מי מבעלי הדין.

לאמור יש להוסיף כי , גרסתו של התובע כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו לא היתה קוהרנטית לכתב התביעה מטעמו. כך, במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הנתבע סטה לנתיב נסיעתו ופגע בו וזאת, בשעה שבמסגרת עדותו הוסיף התובע וטען כי הנתבע סטה לנתיבו פגע בו ולאחר מכן התיישר שוב בנתיב בו נסע מלכתחילה והמשיך בנסיעה. שינוי הגרסה בנושא זה על ידי התובע- בכל הנוגע לסטייה ואז החזרה לנתיב הנסיעה הקודם- אף בו יש בכדי לפגוע במקצת במשקל אשר ניתן לייחס לעדות התובע.

לאור האמור הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.