גאליה נ' שנאוי ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן.

2.עסקינן בתביעה שהוגשה נגד שלושת המבקשים (בהנחה שאכן הוגשה הבקשה על ידי שלושת הנתבעים, דבר שאינו ברור כעת), בגין יתרת הלוואה שנתן התובע בשנת 2004 לנתבע מס' 1, ואשר פירעונה אמור היה להתבצע בשיקים של הנתבעים מס' 2 ו-3, בערבות הנתבע מס' 1. התביעה הוגשה בגין שיקים על סך 21,000 ₪, שחוללו.

3.המבקשים טוענים, כי בגין השיקים שחוללו נפתחו לפני שנים תיקי הוצאה לפועל, ולאחר מכן יתרת החוב הוסדרה בהסכמה, במסגרתה אמור היה המשיב להחזיר לידיהם את השיקים.

4.המשיב הגיב על פי החלטתי.

לטענתו, טענת הפירעון של המבקשים הועלתה באופן סתמי, כללי ובלתי מפורט.

5.לאחר עיון בתצהיר התומך בהתנגדות, אין לי אלא להסכים עם המשיב. אין בתצהיר פירוט כל שהוא, ולו מינימאלי, בדבר אופן פירעון החוב, הסכומים ששולמו, מועד התשלום, צורת התשלום וכיו"ב. המבקשים אף אינם תומכים טענותיהם בראיה כל שהיא אשר עשויה להעיד על פירעון החוב, או על פתיחת תיקי הוצאה לפועל נגדם, כטענתם.

יש טעם גם בטענת המשיב, כי אילו הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, היתה מוטבעת עליהם חותמת הלשכה, באופן שמונע עשיית שימוש חוזר בשיקים, ואילו העתקי השיקים שצורפו לתביעה "נקיים" מחותמות כאמור.

6.חוסר הפירוט, העדר האסמכתאות וכלליות הטענות, עשויים להצדיק אף דחיית ההתנגדות.

עם זאת, ואולי לפנים משורת הדין, לא אדחה את הבקשה כליל, אלא אאפשר למבקשים להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה בקופת ביהמ"ש, וזאת בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ככל שיופקד הסכום האמור, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, תינתן רשות להתגונן; בהעדר הפקדה, תידחה הבקשה, והמשיב יהיה זכאי לקבל פסק דין לטובתו.

7. אעיר, לסיום, כי לא ברור אם הבקשה אכן הוגשה בשם שלושת הנתבעים, או בשם הנתבע הראשון בלבד. לכאורה הנתבע הראשון בלבד (שנאוי חסן) הוא המבקש, שכן לא צורפו יפויי כוח מטעם יתר הנתבעים, ואף לא הוגשו תצהירים מטעמם.

ככל שיופקד הסכום שנקבע בקופת ביהמ"ש, יהא על הנתבעים להבהיר עניין זה. בהעדר הפקדה, לכשיתבקש פסק דין, ידאג התובע להעמיד לעיוני את אישורי המסירה ביחס לנתבעים 2-3.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים, ותביא את התיק בפני עם הפקדת הסכום האמור בקופת בית המשפט, או בחלוף המועד להפקדתו.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"א, 09 מאי 2011, בהעדר הצדדים.