בפניי עתירה שנייה להסרת חיסיון בעניינו של המבקש. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שותפות לפיגוע קטלני בו נרצחו ארבעה ישראלים. משפטו מתנהל בבית המשפט הצבאי ביהודה, והוצאה בתיקו תעודת חיסיון. בקשה קודמת להסרת החיסיון נדחתה בעיקרה (ב"ש 2062/13) אם כי שם הוריתי לחשוף פרפראזה שהתייחסה לעד המרכזי, ג'יהאד אבו קביטה, ואשר נחשפה בתיקו של העד.
העתירה הנוכחית מבקשת לשוב ולהסיר את החיסיון, אם כי היא מתמקדת בשני עניינים. הטעם שהעלה הסניגור לעתירה הנוכחית נוגע להתפתחויות במשפט שהתנהל, באופן המשליך, לדעתו, באופן ישיר על הגנת המבקש. מכאן, לדעתו, קיימת הצדקה לשוב ולבחון את ההחלטה הקודמת ואת החומר בראי ההתפתחויות החדשות, ולחשוף את המידע המבוקש להגנה.
שני העניינים בהם ביקש הסניגור להתמקד הינם אלה: האחד, האם גורמי השב"כ אשר חקרו את ג'יהאד אבו קביטה ידעו כי נחקר ברש"פ, האם ידעו את תוכן הודאתו והאם ידעו את אופי חקירתו ברש"פ. השני, האם המכונה "הרצל", אשר נחקר בנוגע לגביית עדותו של ג'יהאד אבו קביטה, נטל חלק בביצוע פעולות הקשורות בחקירת צורך בעבר, וליתר דיוק כלפי המבקש עצמו. לטענת ההגנה, הגם שג'יהאד אבו קביטה לא נחקר בחקירת צורך, ואין טענה כזו מצד ההגנה, הרי שתשובת "הרצל", לפיו אינו מאיים על נחקרים, אינה מתיישבת באופן כללי עם האפשרות כי נקט באמצעים של חקירת צורך, ומכאן כי הדבר יכול להשפיע באופן דרמטי על אמינות עדותו.
התביעה התנגדה לבקשה. לטעמה, המדובר בניסיון לפתוח מחדש את ההחלטה שכבר ניתנה בבקשה להסרת חיסיון, וחשיפת הפרטים המבוקשים על ידי ההגנה לא תסייע למבקש באופן ממשי, ומאידך, עלולה לפגוע בביטחון.
אציין, כי לבקשת הסניגור קיימתי דיון במעמד צד אחד בנוכחותו, כשהוא פרס בפניי את הצורך, לשיטתו, בחשיפת המידע בהתאם לקו ההגנה המנוהל. בנוסף קיימתי שני דיונים במעמד צד אחד בנוכחות נציגי התביעה והשב"כ. בדיון הראשון, בנוכחות המכונים "דניס" ו"נועם", קיבלתי תשובות שהניחו דעתי באופן חלקי, ועל כן התקיים דיון שני, בנוכחות הגורמים הבכירים ביותר באגף החקירות בשב"כ.
דיון והכרעה
אקדים ואומר כי לא מצאתי מניעה עקרונית בפנייתו של המבקש להסרת החיסיון, אשר נומקה בהתפתחויות בניהול המשפט. מלכתחילה יש לזכור כי הבקשה נבחנת בהתאם לקו ההגנה. התפתחויות שונות במשפט, בעיקר שאינן צפויות, יכולות להשפיע על החלטה בעתירה שכזו ולשנות מנקודת האיזון הקודמת. הדבר אפשרי הן לטובת ההגנה והן להיפך (אם כי במקרה כזה אין צורך שהתביעה תפנה לבית המשפט ודי לה בצמצום תעודת החיסיון על ידי המפקד הצבאי).
נבחן כעת את שתי בקשותיה של ההגנה:
- מודעות גורמי החקירה בשב"כ לכך שג'יהאד אבו קביטה נחקר ברש"פ:
ג'יהאד אבו קביטה הינו העד המרכזי בתיק. הוא היה כזה מלכתחילה. אין במשפט התפתחות חדשה של ממש, המצדיקה שינוי עקרוני ממה שנבחן בבקשה הקודמת. באיזון בין הטעמים העומדים ביסוד החיסיון, לבין השאלה האם המידע המבוקש חיוני להגנת הנאשם, הגעתי למסקנה כי בעיקרו של דבר, החיסיון צריך להיוותר על כנו, בכפוף לפרפראזה מסוימת. הזכ"דים מחקירתו של ג'יהאד גלויים ועומדים לרשות ההגנה. הוא העיד במשפטו של המבקש והעלה טענות כאלו ואחרות כלפי חקירתו, ובעיקר כלפי החקירה שעבר ברש"פ. עדותו בעינה עומדת, והמשקל שיש לתת לה ייקבע על ידי המותב הדן בתיק. מידע הנוגע לחקירה ברש"פ, הינו בעיקרו עדות שמועה, כל עוד אינו בא מפיו של ג'יהאד או מפי חוקריו ברש"פ.
בחנתי את טענת הסניגור בהקשר זה, אל מול כלל החומר החסוי. מסקנתי היא שבאיזון בין הגנת המבקש לצורכי הביטחון, ניתן לחשוף את הפרפראזה הבאה:
"כפי שעולה מהזכ"דים, גורמי החקירה ידעו כי ג'יהאד אבו קביטה נחקר קודם לכן ברש"פ".
לא מצאתי חומר נוסף שיש בו כדי להועיל להגנת המבקש, ומאידך, קיים חשש לפגיעה באינטרסים העומדים ביסוד תעודת החיסיון.
האם "הרצל" היה שותף להפעלת אמצעי "חקירת צורך" נגד המבקש?
במשפט לא מתנהל כלל "משפט זוטא", ולא הועלו טענות כאלה. המבקש לא נחקר בגין תיקו הנוכחי "חקירת צורך", וכאמור, כלל לא הועלו "טענות זוטא" מצידו. ג'יהאד אבו קביטה לא טען כי נחקר תחת אמצעים מיוחדים, ואף לא נטען כך על ידי ההגנה. לטענת ההגנה, המכונה "הרצל", היה בין חוקריו של המבקש לפני מספר שנים, ובאותה חקירה שהתנהלה אז, וכלל אינה עומדת לדיון היום, נקט באמצעים כלפי המבקש. לדעת ההגנה, חשוב כי "הרצל" יאשר טענות אלה, על מנת לבסס את התזה שמציגה ההגנה נגד אמינותו של עד זה.
חוששני שאין בידי להיעתר לבקשה. הסניגור מבקש תשובה לשאלה בעניין צדדי. אין היא קשורה ישירות לסוגיות השנויות במחלוקת במשפט. אין מדובר בתשובה המתייחסת לשאלה הקשורה לפעולה שנעשתה, אם נעשתה, בתיקו של המבקש – לא כלפי העד המרכזי ולא כלפי המבקש עצמו בחקירתו הנוכחית. הכלל הידוע הוא שיש סופיות לדיון בשאלות צדדיות (ראו רע"א 3547/10 אוריון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (פורסם בנבו, 15.7.2010). עיקרון סופיות תשובות העד בעניינים צדדיים, מחליש את התועלת שיכולה לצמוח להגנה מחומר המצוי במרשם הפלילי בבקשות לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ (בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי (פורסם בנבו, 15.8.2013)), קל וחומר, כאשר שאלה צדדית חוסה תחת תעודת החיסיון וכלל לא נמסרה לגביה תשובה. הטעמים שהוצגו בפניי באשר לצורך בהותרת החיסיון בשאלה מסוג זה, שכנעוני כי התועלת ממתן תשובה לגופו של עניין בשאלה צדדית זו, אינו משמעותי, ולעומת זאת, קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרסים שביסוד הוצאת תעודת החיסיון.
למען הסר ספק, אין מניעה כי המבקש עצמו יעיד במסגרת פרשת ההגנה ויאמר כל דבר הקשור לחקירות שעבר בעבר. המשקל שיינתן לדבריו אלה, ומהימנות הדברים, כמו גם השפעתם על מידת אמינותו של "הרצל", תיבחן על ידי המותב הדן בתיק העיקרי ואין מקום להקדים את המאוחר בהקשר זה.