ש.ל. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.המערער סובל מליקוי שמיעה, והמשיב הכיר בליקוי האמור כנובע מתנאי עבודתו כאינסטלטור.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין ליקוי השמיעה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 25.03.15 קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 5% בתחולה מיום 31.10.12.

המערער הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") אשר דנה בו בתאריכים 20.07.15 ו- 23.11.15, דחתה את הערר, והותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שלפני.

2.להלן טענותיו העיקריות של ב"כ המערער –

א.טעתה הוועדה משלא התייחסה להחלטת הוועדה הרפואית בנכות כללית

 שקבעה למערער נכות בשיעור של 10% בגין ירידה בשמיעה וכן נכות בשיעור דומהבגין הטינטון, וזאת כאשר העניין הועלה במפורש בהודעת הערר.

ב.הוועדה הפנתה לבדיקה במכון המצוי דרך קבע בקשר עם המשיב ומנגד לא התייחסה לכלל הבדיקות הנוספות שבתיקו הרפואי של המערער, וכן לא נימקה מדוע העדיפה בדיקה מסוימת על פני בדיקות אחרות.

ג.הוועדה לא נימקה את החלטתה ולא התייחסה לערר המנומק של המערער.

ד.יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתנמק את קביעתה ותשקול את עמדתה מחדש.

3.ב"כ המשיב מנגד, התנגד להחזרת עניינו של המערער לוועדה, משלגישתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה. הוועדה התייחסה לתלונות המערער, עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, ובתוך כך הפנתה את המערער לבדיקת שמיעה עדכנית. בחירת פרטי הליקוי וקביעת שיעור הנכות הינם עניינים שברפואה המסורים לשיקול דעת הוועדה. החלטת הוועדה בנכות כללית לעניין שיעור הנכות אינה מחייבת את הוועדה הרפואית בנפגעי עבודה. נושא הטנטון נדחה על ידי המשיב ונזנח על ידי המערער במסגרת ההתדיינות המשפטית בתיק בל 32216-05-13.

4.החלטת הועדה מושא הערעור:

א.בישיבתה מיום 20.07.15, הוועדה שמעה תלונות המערער שנרשמו בפרוטוקול הדיון: