ב"ל 8051-03-13

1.בפנינו תביעה שהגיש התובע ביום 05/03/13 כנגד החלטת הנתבע הדוחה את תביעתו לה"ה, החל מחודש 05/11 בשל הכנסות הגבוהות מהמ"מ, לפי סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 ("החוק").

טוען התובע בתביעתו כי מקבל הוא סיוע מחמותו עבור שכ"ד וכי הוא מחזיר לה את הסכום, מדי חודש בחודשו.

2.בהגנתו טען הנתבע כי עפ"י חקירה שבוצעה בחודש 07/12 עולה כי התובע ואשתו עבדו וקיבלו סיוע מהחמות, באופן קבוע. משהכנסותיהם מעבודה וסיוע החמות עלו על הסכום המזכה בגמלה – נשללה בדין הגמלה באוגוסט 2012, רטרואקטיבית ל – 05/12 ובהתאם, נוצר חוב.

עוד צויין כי בחלק מהתקופה התובע ובת הזוג לא התייצבו כנדרש וגם בשל כך אינם זכאים לגמלה.

3.ביום 17/09/13 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת ס.דוידוב-מוטולה.

התובע טען כי אין לו איך לשלם שכ"ד למשכיר ולכן חמותו נותנת המחאות, ערבה למחויבות שלו והוא מחזיר לה הכסף.

הוצע לתובע לפנות לסיוע המשפטי ולוועדה לביטול חובות.

ב"כ הנתבע טענה כי אין דומה המצב לאדם שיש לו דירה ושאין הנכס נלקח בחשבון וכי יש להעביר ההליך להוכחות.

ביום 05/01/14 נשמעו בפנינו התובע והחמות.

ביום 25/02/14 הגיש התובע תדפיסי בנק שלו ושל חמותו וביום 09/04/14 הגיש מסמכים נוספים.

ביום 24/08/14 הוגשה תגובת הנתבע.

4.ולהכרעתנו –

גרסת התובע למל"ל היא כי החמות נותנת המחאות לשכ"ד שלו, משלמת שכ"ד 4,500 ₪, ערבה לתשלומי שכ"ד, וכן כי מקבלים הם סיוע לדיור בסך 2,200 ₪ לחודש וכי רעייתו עובדת במשק בית 3 ימים בשבוע עד 12:00 (נ/1-3).