א.ע נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לבית הדין הוגשה תביעת מר ע. א. (להלן: "התובע") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) שלא להכיר בפגיעה בשן 25 כבתאונת עבודה. 

2.בדיון ביום 21.01.2016 נקבעו עובדות מסוכמות על הצדדים כלהלן:

א.התובע יליד 1961.

ב.התובע עובד כמכונאי רכב.

ג.ביום 27.10.13 בעת עבודתו נפגע מלום ברזל באזור לסת עליונה מצד שמאל, מנגנון של חבלה קהה וחותכת, נחבל בפניו, לרבות חבלה בשן 24.

ד.המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, פגימה "שפה עליונה".

ה.התובע מעשן קופסא ליום מסוג טיים. לפני כמה שנים התחיל לעשן קופסא ליום מסוג NEXT.

3.במסגרת ההליך כאן הסכימו הצדדים על עובדות מוסכמות כאמור לעיל. מונה מומחה רפואי ותיקו הרפואי של התובע הועבר למומחה לשם קבלת חוות דעת (החלטה מיום 17.05.16), המומחה התבקש לענות לשאלות הבאות:

א. מהו ליקויו של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך בהתייחס לשיניים 24 ו- 25 שלטענת התובע נפגעו בתאונה?

ב.האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע בשתי השיניים לבין האירוע בעבודה מיום 27.10.13, כמתואר בעובדות המקרה?

4.עובדות רלוונטיות נוספות כפי שהן עולות מן החומר הרפואי וראויות לציון לשם הכרעה בהליך שלפנינו:

א.בערב 27.10.13 פנה התובע לחדר המיון בבית חולים רבין שם נבדק על ידי רופא א.א.ג, דר' נהלון יובל (סיכום בדיקה נספח ב' לתצהיר התובע ), בטופס הבדיקה נכתב בכתב יד כי התובע נפגע בשן 25.

ב.למחרת בבוקר ביקר התובע במכון לרפואת הפה והלסת בבית החולים בלינסון. בסיכום ביקור זה שנחתם על ידי דר' חאג' יחיה בהא אל דין מן המחלקה לכירורגית פה ולסת נכתב כי מבדיקה קלינית של הפה עולה "שן 24 נחבלה ונשבר חלק כותרתי בוקלי, רגישה למגע ולקור ולחום"

ג.ביום 24.03.14 ביקר התובע במרפאה ורופאת המשפחה כתבה בסיכום הביקור: "...ב-27/10/2013 נפגע בעבודה בלסת עליונה מלום. נבדק בבית חולים. פצע חיצוני נתפר. קיים פגיעה בשן. הומלץ על הוצאת תפרים בעוד שבוע והמשך טיפול שיניים.... ...24/03/2014 יש לציין שתוך כדי תאונת עבודה נשב(ר)ו שתי שיניים בלסת עליונה משמאל...". (מוצגי התובע שהוגשו ביום 25.11.14).