ב"ל 7832-10-13 . לפני

1.עניינה של התביעה לפני היא שאלת זכאותה של התובעת לתוספת תלויים לקצבת הנכות המשולמת לה בגין בנה, ש.

2.בנה של התובעת, יליד 22.12.87, גויס לשירות סדיר מיום 28.4.08 ועד 12.9.10.

תוספת תלויים שולמה לתובעת בגין הבן לתקופה 28.4.08 ועד 31.12.09 וכן לתקופה 1.8.10 עד 11.9.10, בעקבות תיקון 120 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

3.התקופה שבמחלוקת היא ינואר עד סוף יולי 2010, תקופה בגינה לא שולמה התוספת ובה היה הבן בשירות סדיר בצה"ל.

4.על פי המפורט בכתב התביעה, בתאריך 28.4.08 התגייס בנה של התובעת, לצה"ל, למרות כל הקשיים שהערימו עליו. לטענת התובעת, גיוסו לצה"ל נדחה כשהגיע לגיל 18, מסיבות שאין ביכולתו לדעת מדוע, כאשר הוא מעולם לא עבר על החוק. התובעת פירטה כי בנה גדל בפנימיות, אביו נכה צה"ל ובנוסף הוא פגוע הלם קרב. סבו של שחר שירת את המדינה עד יום מותו כחייל משמר הגבול. בני המשפחה המורחבת שירתו אף הם בצבא, לכן מחובתו המוסרית הייתה הברירה האחת והיחידה להתגייס לצבא. התובעת טענה כי אינה רואה סיבה מוצדקת לשלול את זכויותיו לקבלת תוספת תלויים, מכיוון שגיוסו המאוחר לא היה בהחלטתו.

5.בדיון המקדמי שקוים חזרה התובעת על כל האמור בכתב התביעה וביקשה שתאושר הזכאות בגין בנה ש לתקופה בה נשללה הזכאות.

התובעת פירטה שוב כי בנה התגייס בגיל 20, היא היתה במצב כלכלי ונפשי קשה מאוד ובכל זאת תמכה בבנה, וגם כשהתגייס לצבא. לדבריה, היא קנתה עבורו את כל מה שצריך ולאור מצבה הקשה של המשפחה, בנה נתן למדינה את כל מה שצריך, כילד רגיל, למרות שלא היה באפשרותה להתנהג "כמו אנשים נורמטיבים". לטענתה, התוספת בגין בנה מגיעה לו עד גיל 24 לפי התיקון לחוק, בגלל גיוסו המאוחר.

6.בטיעון שהוגש מטעם המוסד נטען כי התובעת קיבלה תוספת תלויים לקצבת נכות כללית עבור בנה, יליד דצמבר 87'. התשלום הופסק בהגיעו לגיל 18.

התובעת לא הגישה תביעה כנגד הפסקה זו עד היום ולפיכך חלה התיישנות על כל טענה לעניין זה.