כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

מר ג.כ. (להלן: "התובע") מבקש להכיר בפגיעה בצווארו ככזו הנובעת מ"אירוע תאונתי", שארע לו ביום 22.8.12 או לחלופין ככזו המבוססת על תורת ה"מיקרוטראומה".

התובע, יליד 1972 הועסק בזמנים הרלוונטיים ומשך כ-22 שנים, כמחסנאי בחברת יחזקאל אהרון (כמיפרוד) בע"מ (להלן: "המעביד"). התובע טוען, כי ביום 22.8.12 במהלך עבודתו השגרתית, נדרש להעביר כ-20 קרטונים של דבק שיש במשקל של כ-20 ק"ג כל אחד, ממשטח אחד לשני. תוך כדי עבודתו, בעודו מכופף קדימה, כאשר ביקש התובע להתיישר ממצב של כיפוף, נתקף כאב חד בצוואר, הוא גם חש מגבלה בתנועה וכי אינו מסוגל להתיישר (סע' 4-5 לתצהיר התובע, ר' גם עמ' 4 ש' 30-31, עמ' 5 ש' 1-2).

התובע מבקש להכיר באירוע הנ"ל כ"תאונת עבודה"; לחלופין, מבקש התובע להכיר בתנאי עבודתו כמקימים תשתית עובדתית, לצורך הכרה בפגיעה בצוואר ככזו המבוססת על תורת ה"מיקרוטראומה".

לא שוכנעתי בדבר קיומו של "אירוע תאונתי" במועד הנטען. זאת מהנימוקים כדלקמן:

1. בשאלון למבוטח (נ/2) ציין התובע כי פנה לראשונה לטיפול רפואי לאחר האירוע הנטען, רק בחודש 10/12.

2. במסמך רפואי מיום 10.10.12 (נ/3) נרשם: "בן 39 לדבריו מזה חצי שנה כאבי צוואר והגבלה בטווח תנועות, הרגשת זרמים ונמלים ביד ימין ובצוואר" (הדגשה הוספה). יתר על כן, אין כל אזכור לאירוע הנטען.

   התובע נשאל בקשר לכך, אך תשובתו לא היתה משכנעת (עמ' 5 ש' 31, עמ' 6 ש' 1).

   קיימת פניה נוספת לטיפול רפואי ביום 28.11.12 (נ/4), שגם בה מוזכרים כאבים בצוואר מזה חצי שנה. עוד נרשם: "... מזה חודשיים עובד בעבודה פיזית..." אין אזכור לאירוע תאונתי מסוים/מוגדר במקום ובזמן.

   גם בפניות מאוחרות יותר לרופא ומשך חודשים ארוכים (נ/5- נ/7) ממשיך התובע להתלונן על כאבים בצוואר והגבלות בתנועה, ללא כל אזכור לאירוע הנטען בעבודה.

3. התובע אישר כי לא דיווח אודות האירוע הנטען למעביד, לא מולא טופס בל 250 ולא הוציא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (עמ' 6 ש' 8-9).

4. גם בהודעה שמסר התובע לחוקר (נ/8) מאשר התובע כי הוא סבל מכאבי צוואר משך כשנה וחצי טרם האירוע הנטען.