י' נ' המוסד לבטוח לאומי

הרקע וההליך

1.בתביעה שבפנינו עותר התובע להכיר בליקוי בברכיו כמחלת מקצוע/מיקרוטראומה.

התובע יליד 1948, עובד כ-50 שנה כשרברב, 5 ימים בשבוע 9-8 שעות ליום ובמהלך עבודתו, עסק גם בבנייה ושיפוצים, הרים פריטים כבדים מאוד (20-50 ק"ג), טיפס על סולמות, השתמש בכלים רוטטים תוך כדי ביצוע פעולות חוזרות ונשנות והפעלת לחץ רב על הברכיים (כך בתביעה לביה"ד).

2.בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, משלא הוכחה תשתית עובדתית לפגיעה עפ"י תורת הפגיעות הזעירות ובהעדר קש"ס.

3.בדיון מוקדם שהתקיים בפני כב' השופטת ע. איצקוביץ הועבר התיק להוכחות.

התובע הגיש תצהיר ע"ר ושל מר אליג'ני גדעון, עובד שעבד אצל התובע 15 שנה, עד 2012 ("העובד").

4.ביום 15.5.16 נשמעו בפנינו עדויות התובע והעד.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (התובע ב-19.6.16 והנתבע ב-15.8.16).

5.בתביעה למל"ל (הוגשה 11.5.14, 9.6.14) התובע, עובד עצמאי, טען כי הוא עובד באינסטלציהושיפוצים, כי נפגע ב-23.2.10, עובד שנים רבות בעבודות פיזיות, אינסטלציה, תמיד בכריעה, יורד ועולה סולמות ומדרגות, מרים משקלים כבדים במשך זמן ממושך בכל יום עבודתו.

בשאלון שמילא ב-17.6.14 (צורף לתביעה לביה"ד): מדי יום מגיע למפעל, מארגן את הפועלים, יוצאים לאתר הבניה. שוברים קירות, מפנים פסולת, מתחילים בעבודות בנייה ואינסטלציה. משתמש בכלים רוטטים וכבדים: מקדחות, פטישים 5 ק"ג, מברגות, קונגו, חציבה, מסורים חשמליים וידניים, טוריות, מרים משקלים (2-50 ק"ג), עולה ויורד סולמות ורוב שעות היום "אני כורע ברכיים". "כאשר אני מעלה את החומרי גלם לאתר הבניה, אני כורע את ברכיי ומפעיל אותם רוב שעות עבודתי".

משאות: כלי עבודה 2-20 ק"ג; שקי מלט וצנרת בניה (20-50 ק"ג) חומרי גלם (20-50 ק"ג). מרים המשא מהרכב לאתר הבניה, מהמפעל לאתר הבניה, לפי הצורך, בתדירות גבוהה. לא נושא משקל ברציפות לאורך כל היום, מבצע פעולות חציבה, משתמש בכלי עבודה ומבצע פעולות אינסטלציה.