ב"ל 6965-06-13

1.ביום 04/06/13 הגיש התובע כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 12/05/13 הדוחה תביעתו לד"פ בגין תאונה מיום 07/11/12.

2.בהגנתו (28/07/13) הכחיש הנתבע הנטען.

התובע הגיש תביעה למל"ל ביום 10/04/13 שנדחתה, משלא ארעה לו פ"ע ובהעדר קש"ס בין הפגיעה בעינו לארוע הנטען והמוכחש.

להגנתו צרף עותק התביעה למל"ל והודעת התובע לחוקר הנתבע מיום 23/04/13 (בטעות, הודפס, כביכול, נגבתה ההודעה ביום 23/04/14).

3.ביום 16/12/13 נתקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת מ.לויט.

ביום 16/02/14 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית, תצהיר אשתו ואישור רופאת המשפחה מיום 31/12/13.

ביום 25/05/14 נשמעו בפנינו עדות התובע ורעייתו.

ביום 23/06/14 הגיש התובע סיכומיו.

ביום 22.12.14 הגיש הנתבע סיכומיו (לאחר הארכות שניתנו ולאחר שנקבע כי יוכרע בהעדרם).

משכך – ניתנת הכרעתנו בהקדם האפשרי.

4.ולהכרעתנו –

א.לא ממש נהיר לנו האישור שהוגש (נספח א').

בנסיבות – היה ראוי לתובע, שטרח לדאוג לרישום שיחות הטלפון בין רעייתו לרופאת המשפחה (ד"ר ליטבק) – כי תשמע בפנינו עדות הרופאה הנכבדה, שרק ממנה יכול היה ביה"ד ללמוד על הרישומים שביצעה בנספח א' – יותר משנה לאחר האירועים הנטענים (בלא שבוסס ברישום, מפיה, הכיצד כך)!

ודאי וודאי, משנמצא אף לרשום נתוני עובדה/שיחות, שכלל לא התקיימו בין הרופאה לאשת התובע... (ראה 4 שורות אחרונות ל"אישור").

ונבהיר – אשת התובע לא הוכיחה בפנינו נתוני עובדה בסיסיים, ולו להוכחת הנטען על ידה – כדוגמת ביצוע שיחת טלפון למרפאה במועד הנטען (תאריך/שעה/משך שיחה וכיוצ"ב) ואח"כ לד"ר רוק וכיוצ"ב...