פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

תביעה להכרה בפגיעתו של התובע בברכיו כפגיעה בעבודה על יסוד תורת המיקרוטראומה.

הצדדים הגישו רשימת עובדות מוסכמות, כדלקמן:

1. התובע יליד 1981.

2. התובע עבד כמחלק תוצרת וכנהג בתנובה משנת 2004 ועד ליום 1.1.2022 כאשר יחסי עובד מעסיק בין התובע לתנובה נמשכו גם לתקופה שלאחר כמן, עד לסיומם ב5/23.

3. במסגרת עבודתו עבד התובע בקירור, והיה עליו להעמיס ולפרוק משאות כבדים ללקוחות. התובע הוריד מהמשאית את המשא ולקח אותו אל הלקוח תוך כדי הליכה.

4. התובע סובל בברך ימין ובברך שמאל, כמפורט בחומר הרפואי.

בהתאם להודעת הנתבע מיום 26.12.23 , עבודת התובע כוללת רצף של פעולות חוזרות ונשנות ועל כן המקרה עונה להגדרות הפסיקה בנוגע להכרה בפגיעה על דרך של מיקרוטראומה.

לאור האמור, מונה מומחה אורתופד מטעם בית הדין על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין עובדות אלו לבין הפגיעה הנטענת בברכיו של התובע. אל המומחה הועברו העובדות שפורטו לעיל.

ביום 26.2.24 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה האורתופדי, פרופ' משה סלעי (להלן: המומחה). המומחה קבע כי התובע סובל מקרעים במניסקוס ומשינויים ניווניים בברכיו.

לשאלת הקשר הסיבתי השיב המומחה כי סביר יותר לקבוע כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו על הופעת הליקויים והחמרתם. וכך נימק את קביעתו: "לשינויים שנמצאו בברכיים שני רכיבים: האחד ניווני, מוקדמים יחסית לגילו בעת ביצוע הניתוחים, וכן ממצאי קרעים מורכבים במניסקוס. אלו שונים במהותם וצורתם מהקרעים/ שינויים ניווניים במניסקוס ומצביעים על אירועים חוזרים של טראומות לברך אשר שכיחים במצבי העבודה להם נחשף התובע כמפורט לעיל ובעיקר מצבי כיפוף ונשיאת משאות ו/או טיפוס/ יריד תוך נשיאת משא כבד".

בעקבות האמור, הגיש הנתבע בקשה להפנות אל המומחה שאלות הבהרה לחוות דעתו. בית הדין התיר את העברתן של השאלות הבאות אל המומחה:

1. האם עמדו בפניך מסמכים רפואיים מימים 22.04.03 ו-15.5.03? האם הבחנת שהתובע התלונן על כאב בברך ימין לאחר תנועה חדה כבר ב2003, לפני תחילת העבודה הנידונה, ואף נשלח בשל כך למיפוי עצמות? לאור זאת האם נכון כי

2. בברך ימין מדובר בטראומות ישירות כבר מגיל 21?

3. האם השינויים בסחוס בברך ימין נגרמו בשל הקרע במניסקוקס?

4. האם עמד בפניך הנתון לפיו BMI שהיה בגיל 28 25.4 עלה ל-32.5 בגיל 41? האם יש לכך משקל משמעותי בגרימת נזק שחיקתי בברכיים?

5. האם בדיקת MRI של ברך שמאל לאחר הניתוח ב-26.2.23 מראה כי המבנה הגרמי והסחוסי תקינים? הנכון לומר שאין כל שינויים ניווניים בברך זו?

6. לאור זאת, ובהנתן החומר הרפואי מ2003, האם יש סבירות של מעל 50% לגרימת הליקוי בברכיים בשל עבודתו?

ביום 8.9.24 התקבלה חוות דעתו המשלימה של המומחה, אשר ענה על השאלות כדלקמן:

"א+ב הרישומים משנת 2003 על חבלה ישירה לברך ימין עמדו לפני כולל הרישומים על הפניות לצילום ומיפוי עצמות.

ג. קרעים במניסקוס עלולים "להאיץ" תהליכים ניווניים בברך.

ד. לא היו בפניי נתוני הBMI של התובע. על פי הספרות גם ל-BMI גבוה יש משמעות בהאצת תהליכים שחיקתיים/ ניווניים בברך.

ה. אין בידי את הדיסק של ה-MRI של ברך שמאל (או פענוחו) מתאריך 26.2.23. ברם דו"ח הניתוח מתאריך 27.10.22 שהוא התיאור המדויק ביותר של הממצאים הקליניים בברך, ושיעור דיוקו עולה על זה של MRI, מצביע על שינויים שחיקתיים דרגה 2-3 במדור הפנימי בברך. (MFC, MTP בדו"ח הניתוח). שינויים מתקדמים אלו לא נעלמים אחרי הניתוח שבוצע, "שיוף", אלא קצב החמרתם מואט במקצת. כיוון שסחוס "שחוק" לא "מבריא" באדם מבוגר, ולכן לא ניתן לומר בנוסח השאלה, שאין כל שינויים ניווניים בברך זו.

ו. לאור זאת, וכפי שכתבתי בחוות דעתי (עמ' 2) הליקוי בברכיים הוא שילוב של שינויים ניווניים (עמ' 2) מוקדמים על רקע טראומות מצטברות קודמות וכפי שכתבתי בחוות דעתי (עמ' 3) שעורם גבוה מ-20% אך לא עקב האירוע הרפואי משנת 2003 או מתאריך 17.2.08 (יש ציון "טיפול בחירום" וממצאים חבלתיים בבדיקה הקלינית וללא שבר בצילומים)."

ביום 5.12.24 הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה אחר. לטענתו, המומחה התעלם מבדיקת ה-MRI של ברך שמאל וכי הטענה כי ממצא ניתוחי הינו מדויק יותר, אינו מייתר התייחסות לממצאי בדיקת דימות.

בהחלטת בית הדין מיום 5.12.24 נדחתה בקשת הנתבע. נקבע כי מומחה רפואי רשאי לקבוע שבדיקת דימות פחות רלוונטית ממצא ניתוחי. עם זאת, ולמען הסר ספק, הופנו אל המומחה שאלות הבהרה נוספות, כדלקמן:

"א. רצ"ב פענוח בדיקת ה-MRI מיום 28.2.23 אשר בחוות דעתך ציינת שלא עמד בפניך, האם יש בפענוח ממצא זה בכדי לשנות מחוות דעתך?

ב. מה משמעות האמור במסמך לפיו: "הרצועות הצולבות והרצועות הצידיות רציפות ללא קרע, אין בצקת מח עצם, אין קווי שבר, הסחוס המפרקי בעובי ועוצמת אות תקינים, הגידים שמורים"?"

המומחה ענה על שאלות אלו ביום 30.1.25, כדלקמן:

"1+2 קראתי את פענוח בדיקת ה-MRI לברך שמאל מתאריך 26.2.23 אשר לא עמד בפני בעת הכנת חוות דעתי. אין בפענוח הבדיקה כדי לשנות את חוות דעתי מתאריך 25.2.24 והמענה לשאלות הבהרה קודמות מתאריך 7.9.24. זאת כיוון שכפי שציינתי במענה לשאלות הבהרה קודמות בסעיף ה' ממצאי הבדיקה הארתרוסקופית הישירה כפי שעולה מהניתוח הםGOLD STANARD של אבחון פתולוגיות בברך וכאשר מנתח, במיוחד מנוסה כמו ד"ר א. סספורטס שביצע הניתוח כותב בדו"ח הניתוח מתאריך 27.10.22 כי יש שינויים ניווניים בסחוס בדרגות 2,3, חזקה היא כי אלו הממצאים הברורים שעמדו בפניו (ולא יחלפו כעבור 4 חודשים בבדיקת ה-MRI). יתר על כן גם מ-2 מאמרי סקירה עדכניים (ר' להלן), עולה שיעור הדיוק הגבוה יותר משמעותית של ארתרוסקופיה ועל פני MRI באבחון פתולוגיות שונות בברך. לסיכום, ממצאי ארתרוסקופית ברך הינם הממצא האבחנתי המדויק ביותר להערכת פתולוגית ברך גם אם תשובת בדיקה MRI לכאורה תקינה".

לטענת הנתבע בסיכומיו, לתובע נזק בברך ימין בלבד, ולא בכדי מהחומר הרפואי עולה כי לתובע פגיעה קודמת בברך זו מגיל 21. נטען כי התובע בעצמו טען בתחילה לנזק בברך ימין בלבד, ללא הסבר כיצד תנאי עבודתו השפיעו רק עליה ולא אף על ברך שמאל.

עוד לטענת הנתבע, אין לקבל את חוות דעת המומחה בשל כך שהוא מתייחס לליקויים בשתי הברכיים בעוד בפועל יש נזק בברך ימין בלבד. בנוסף, המומחה אינו מבחין בין סבירות הקשר הסיבתי שעליו להיות גבוה מ-50% לבין רמת השפעה, בה די במעל 20% תרומה לתנאי העבודה על פני גורמים אחרים שתרמו לליקוי.

לאחר שעיינו בטענות ובחומר לטעמינו לא נמצאה לבית הדין עילה לסטות מן האמור בחוות הדעת. כידוע סטייה של בית הדין מחוות דעת המומחה יועץ מטעמו תיעשה רק בנסיבות בהן קיימת לכך הצדקה מיוחדת. בענייננו אין זה המצב. המומחה קבע והוסיף והבהיר, כי ליקוייו של התובע נוגעים לשתי ברכיו, כפי שעולה מממצאי הניתוח שביצע התובע. גם בהתאם לעובדות שהוסכמו על הצדדים בהליך, ליקוייו של התובע נוגעים לשתי הברכיים.

בנוסף, המומחה קבע בחוות דעתו כי "סביר יותר להניח כי תנאי עבודתו השפיעו על הופעת הליקוי והחמרתו", היינו, המומחה קבע כי ישנה סבירות של למעלה מ-50% כי ליקויי התובע נובעים מתנאי עבודתו, אף אם לא נקט במפורש במספר.

נוסיף כי המומחה נימק היטב את עמדתו לפיה יש בממצאי הניתוח כדי לגבור על פענוח בדיקת ההדמיה וקביעה זו אף עולה בקנה אחד עם השכל הישר.

סוף דבר- התביעה מתקבלת.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 8,000 ₪.

זכות ערעור בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ו, (29 דצמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.