ז' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע מבקש להכיר בפגיעה בבוהן רגל ימין, מיום 11.6.11, כפגיעה בעבודה.

2.הצדדים הגיעו להסכמה לגבי התשתית העובדתית הבאה:

א. התובע, יליד 1954, עצמאי בעל משאית, עובד יחיד בחלוקת חבילות, במשך 10-12 השנים האחרונות. 

ב. התובע עובד בין 10-12 שעות ליום עבודה פיזית, הכוללת הרמת חבילות פיזית בידיים ונשיאתן לחנויות, בממוצע משקל כל חבילה 15 ק"ג. התובע הרים 60-80 חבילות ליום בממוצע.

ג.במסגרת עבודתו, התובע משתמש בנעליים גבוהות וסגורות, וכך היה במהלך כל שנות עבודתו.

ד.ביום 10.6.11 התובע חש באודם וכאבים בבוהן רגל ימין.

ה.התובע ניגש לטיפול רפואי בקופת חולים ואושפז רק ביום 20.6.11.

ו.התובע המשיך בעבודתו הרגילה ובמתכונת מלאה מיום 10.6.11 ועד לאשפוזו ביום 20.6.11.

3.הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי וד"ר דן צין, מומחה בכירורגיה אורתופדית, מונה כמומחה/יועץ רפואי.

4.ביום 24.7.14 ניתן פסק דין בעניינו של התובע אשר דחה את התביעה, על יסוד חוות דעתו של ד"ר צין, אשר מצא שהסיבה העיקרית לזיהום בבוהן רגלו של התובע היא מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל שנים רבות. בנוסף, בהערכת כלל גורמי הסיכון, קבע המומחה שנתוניו האישיים של התובע הם שהשפיעו על המחלה השפעה משמעותית, הרבה מעבר לתנאי העבודה.

התובע ערער על פסק הדין ובית הדין הארצי הורה שעניינו של התובע יוחזר לבית דין זה על מנת שתושלם התשתית העובדתית בדבר תנאי העבודה, בקשר לטענה בדבר הליכה ממושכת ונסיעה ממושכת. עוד נקבע שימונה מומחה/ יועץ רפואי מתחום הרפואה הפנימית ובמידת האפשר אנדוקרינולוג או מומחה מתחום הסוכרת, למתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי כנדרש בתיק זה (עב"ל 4284-09-14, פסק דין מיום 17.6.15).

5.בהחלטה מיום 31.8.16, לאחר שמיעת עדותו של התובע, נקבעו העובדות הבאות, המצטרפות לעובדות שהוסכמו בין הצדדים: