מ.מ.ב. נ' המוסד לבטוח לאומי

בהליך זה עתר המערער לחייב את הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) לתת החלטתה בעניינו.

מדובר בוועדה אשר התכנסה מכוח פסק דין שניתן ביום 13/10/15 .

הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 4/2/16 אך טרם נתנה החלטתה ומשכך הוגש ערעור זה.

יצוין, כי הוועדה דרשה מהמערער להמציא מאמרים שאוזכרו בחוות דעת המומחה מטעמו. המערער הודיע לוועדה, כי המסמכים אינם ברשותו וגם למומחה מטעמו אין העתק המאמרים.

תגובת המשיב לערעור הוגשה ביום 7/3/17 ובמסגרתה הודיע המשיב כי אין מדובר בערעור וכי מבוקש להעביר את התיק למסלול תביעה רגילה.

בהחלטה שניתנה לאחר הגשת תשובת המערער נקבע כי הנושא יתברר בדיון.

ביום 14/3/17 התקיים דיון במעמד הצדדים והתברר, כי המאמרים הוזמנו על ידי המשיב עוד בחודש 5/2016 והועברו לסניף בו מתנהל התיק עוד בחודש 1/2017.

הצדדים הסכימו, כי התיק יוחזר לוועדה לצורף סיכום החלטתה ולהסכמה זו ניתן בזה תוקף פסק דין.

עם זאת המערער עומד על פסיקת הוצאות ההליך ואילו המשיב סבור שאין זה המקרה לחייב בהוצאות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לנסיבות העניין, מצאתי שיש מקום לחייב את המשיב בהוצאות ההליך.

ב"כ המערער טען, כי בכל התקופה מאז התכנסות הוועדה עמד בקשר עם הסניף ונאמר לו כי הוועדה לא תתכנס לסיכום ההחלטה עד אשר לא יומצאו על ידו המסמכים שנדרשו.

המשיב לא טרח לעדכן את המערער כי הוא פועל לאיתור המסמכים לפי בקשת הוועדה.

לו כך נעשה אפשר שהליך זה היה מתייתר.

המשיב גם לא עדכן בחודש 1/2017 כי המסמכים התקבלו לתיק וניתן למעשה לסיים את ההליך לגופו של עניין ולהשיב את העניין לוועדה לסיכום ההחלטה. מחדל זה גרם לעיכוב נוסף.

לא זו אף זו, המשיב עתר להעברת הדיון למסלול תביעה, בקשה שספק אם היה בה טעם לאור העובדה, כי המסמכים הרלבנטיים (המאמרים שדרשה הוועדה) כבר היו בתיק וכל שנדרש היה כאמור להשיב את העניין לוועדה לסיכום החלטתה.

לפיכך מצאתי לנכון לחייב את המשיב בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, (28 מרץ 2017),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.