ב"ל 62574-10-13 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

הועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 28.8.13, דחתה את ערר המערער וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

1.המערער הוכר כנפגע עבודה בגין ליקוי שמיעה וטנטון.

2.ועדה רפואית אשר דנה בענינו של המערער, התאימה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין טינטון.

3.ביום 13.12.12 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

במסגרת התביעה להחמרת מצב, טען המערער כי במהלך השנים חלה החמרה במצבו הרפואי היות והטנטון גרם לו גם לפגיעה נפשית.

4.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 27.2.13 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער מבחינת השמיעה וכי היא לא דנה בנושא הנכות הפסיכיאטרית היות והפגיעה הנפשית לא הוכרה על ידי פקיד התביעות כ"מחלת מקצוע".

5.על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים.