ב"ל 5949-10-14

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 2/9/14 (להלן: "הועדה"), אשר קיבלה את ערעור המערערת (להלן: "ההחלטה") והתאימה למערערת נכות בגין קצרת הסמפונות בשיעור 30% בהתאם לסעיף מותאם 6(ב)-(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות").

טענות הצדדים

1. טענות המערערת בתמצית הינן, כדלקמן:

   • הסעיף המתואם שנקבע למערערת אינו מבטא נכונה את הליקוי של המערערת ואת חומרתו. הליקוי של המערערת תואם את הגדרת סעיף 6 (ג) לתקנות לפיו "ישנם התקפים תכופים וקוצר נשימה בינוני לאחר מאמץ בין התקפים".

   • סעיף ליקוי 6(ג) לתקנות אף מתיישב עם הכתוב באישור רפואי מיום 11/8/14 מהמכון לרפואת ראות עליו התבססה הועדה ואשר מציין, בין היתר, כי קיימים "התקפים ליליים אחת לשבוע". בנוסף, הומלץ למערערת על טיפול קבוע בכדורים ומשאף ועל מעקב סדיר במרפאת ראות.

   • הועדה לא נימקה באופן מספק את בחירתה בסעיף הליקוי המותאם. ההנמקה חסרה במיוחד בשים לב לכך שתוצאות בדיקת מכון תפקודי הריאות מתארות מצב המתאים בדיוק לאמור בסעיף ליקוי 6(ג) לתקנות. העדר הנמקה מהווה טעות משפטית המחייבת השבת הענין לועדה.

2. טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:

   • החלטת הועדה מפורטת, מנומקת וסבירה וטיעוני המערערת יוצאים כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה, המסור לוועדה בלבד.

   • לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה ומשכך אין מקום לקבל את הערעור.