ר.ר. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), על החלטת וועדה לעררים (אי כושר) מיום 3.7.16 אשר התכנסה לאחר פסק דין, וחזרה על קביעתה לפיה המערער איבד פחות מ-50% מכושר השתכרותו החל מיום 1.3.13 (להלן – הוועדה). 

רקע עובדתי

2.המערער, יליד 1987, סובל ממספר ליקויים רפואיים. נכותו הרפואית המשוקללת (יציבה) של המערער היא 76% נכות.

3.המערער עמד בפני ועדה לעררים (אי כושר) ביום 1.2.15, אשר קבעה שלא איבד 50% מכושרו להשתכר.

4.על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (בל (ת"א) 30879-03-15, בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) כרמית פלד). ביום 10.11.15 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתתייחס לליקוייו הרפואיים של המערער וניסיונו התעסוקתי ותנמק החלטתה. עוד נקבע בפסק הדין, שהמערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה טרם מתן החלטתה.

5.ביום 13.12.15 המערער עמד שוב בפני ועדת העררים, אשר דחתה שוב את הערעור.

6.גם על החלטתה השניה של הוועדה הוגש ערעור, אשר נדון במסגרת הליך בל (ת"א) 35060-01-16, בפני כב' הרשמת חבקין. ביום 22.5.16 הצדדים הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, כדלקמן (להלן – פסק הדין):

"בהסכמת הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתפעל על פי פסק הדין מיום 10.11.15 תוך התייחסות למלוא ההוראות שניתנו בפסק הדין.

המערער וב"כ יוזמנו לדיון ויוכלו לטעון בפני הוועדה.

אין צו להוצאות."

7.כאמור, ביום 3.7.16 הוועדה התכנסה בהתאם לפסק הדין ושבה על קביעתה כי דרגת אי הכושר של המערער פחותה מ-50%. החלטה זו של הוועדה עומדת לדיון במסגרת ערעור זה.