ד.ס. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפנינו תביעה אשר הוגשה בעקבות החלטת הנתבע מיום 12.6.13 לדחות את תביעת התובע להכיר בפגימה בצוואר כמחלת מקצוע או כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה. 

1.  

2. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מהטעמים הבאים:

   הפגימה בצווארו של התובע אובחנה כבר בשנת 2008, כאשר התובע החל לעבוד במסגרייה של אחיו, שם נגרמה לו, לשיטתו, הפגימה בסוף 2009; התובע לא הוכיח תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה; מחלת התובע אינה מהווה מחלת מקצוע לפי התוספת השנייה לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

    

3. הגרסה שפורטה על ידי התובע ביחס לתשתית העובדתית הנוגעת לתנאי העסקתו הייתה כדלקמן:

   לגרסת התובע, הוא עבד כמסגר משך כ-4 שנים, 6 ימים בשבוע, 10 שעות ביום במסגרייה המבצעת עבודות עבור קבלני בנייה ברחבי הארץ, בעבור בניינים רבי קומות. אשר לסדר יום העבודה, כתב התובע בתצהירו כך:

   "בכל יום לערך אני מגיע בשעה 7:30 למסגרייה כאשר תחילת יום העבודה מתבצע על ידי העמסת הציוד והסחורה על גבי הרכב.

4. בעת ההגעה לשטח אני , אחי ועובד נוסף פורקים את חומר העבודה (חלונות, ברזלים, מוטות, כלי עבודה) ומפזרים אותם באתר.

5. פיזור הסחורה מתבצע על ידי כיפוף הגב והצוואר, הרמת חפצים כבדים, סחיבתם עד המקום המיועד והנחתם שם.

6. לאחר פיזור הסחורה מתחילים את עבודת ההרכבה.