א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה ביקש התובע להכיר באירוע מיום 25.12.12 כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 

2.פקיד התביעות דחה את תביעתו של התובע, בין היתר מהנימוק כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

טענות התובע

3.לטענת התובע, בתאריך 25.12.12 הוא רכב על אופנוע בדרכו לחלק עיתונים במסגרת עבודתו, גלגל האופנוע נתקע בתעלת ניקוז, האופנוע התהפך והתובע נפל ונפגע. האופנוע לא היה מבוטח, מאחר ורק זה עתה נרכש, והתובע חשש לספר שרכב עליו. בנוסף, אשת התובע לא היתה מרוצה מרכישת האופנוע. לפיכך, כשהגיע צוות מד"א, מסר התובע כי התאונה התרחשה תוך כדי ריצה. אולם, ניתן לראות כי צוות מד"א הוזמן לטפל בתאונת דרכים.

במהלך האשפוז בבית החולים הבין התובע את טעותו וסיפר אודות התאונה.

הממונה על התובע בחלוקת העיתונים העיד, ועדותו תמכה בגירסת התובע, וכך גם עדותה של גב' זוביב. באשר לאחיו של התובע, יש להתייחס לעדותו בהתאם למצבו כפי שפורט.

באשר לטענת ההתיישנות, המכתב הגיע באיחור אל התובע.

לסיכום, טען התובע כי עמד בנטל ההוכחה, וכי לפיכך יש לקבוע כי התאונה שקרתה היא תאונת עבודה.

טענות הנתבע

4.לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה עקב התיישנות. בנוסף, יש לדחותה גם לגופה. גירסתו הראשונית של התובע היתה כי הוא נפל במהלך ריצה, וזוהי הגירסה הנכונה. בנושא זה יש להחיל את תורת האנמנזה. בנוסף, קיימת בעיה עם הגירסאות שנמסרו ביחס לשעת האירוע הנטען. עדותו של אחיו של התובע אינה תומכת בגירסת התובע, וישנן סתירות בין העדויות. התובע יכל להביא עדים נוספים, ולא עשה כן.

לסיום, ביקש הנתבע לדחות את התובענה.