ב"ל 55752-07-14.17 דצמבר 2014

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.7.14, אשר קבעה למערער 5% נכות החל מיום 27.5.13 וזאת בגין פגיעה בעבודה מיום 16.6.12.

2.ביום 16.12.14 התקיים דיון, אך ב"כ הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.

3.עניינו של המערער הוחזר לוועדה על פי פסק דין שניתן על ידי הח"מ, ביום 8.6.14 במסגרת תיק ב"ל 16374-0314 (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין נתן תוקף להודעת המשיב, אשר הסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתבחן את עמדתה בשנית:

" לעניין ייחוס מחצית מהנכות לדלקת, וזאת תוך התייחסות מנומקת למכתב הערכת נכות של ד"ר הולדשטיין יהודה מיום 23.10.13. ככל שהוועדה תעמוד על דעתה שלא לקבל את מסקנתו של ד"ר הולדשטיין, יהיה עליה לנמק זאת באופן שבו ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בעניין זה".

4.להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער:

א.טעתה הוועדה עת לא מילאה אחר פסק הדין.

ב.הוועדה התייחסה לעניינים שלא הוזכרו בפסק הדין ובחרה לערוך דיון בהתבסס על הנחת עבודה מוטעית, תוך מתן פרשנות לאמור במכתבו של ד"ר הולדשטיין.

ג.על אף שהוועדה בישיבתה מיום 19.2.14, ציינה באופן מפורש כי את הירידה בשמיעה אפשר לייחס בחלקה לחשיפתו של המערער לרעשים וחלקה לדלקת באוזן התיכונית, הוועדה בישיבתה מיום 9.7.14 קבעה כי הליקוי בשמיעה "איננו אופייני לחשיפה לרעש והוא כנראה נובע מהדלקות שאוזן זו סבלה מהן בעבר".

ד.הוועדה לא קיימה דיון, לגופו של עניין, בשאלה מדוע לייחס מחצית מהנכות לדלקת ולא נתנה את דעתה לעובדה שבמשך כ – 40 שנה אוזן שמאל לא הייתה חשופה לדלקות.