ב"ל 53602-05-12 היזמי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 20/01/13 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה מתוקן כנגד החלטת הנתבע הדוחה תביעתו להכיר בארוע מיום 20/12/07 כפ"ע.

התובע, יליד 1960, עבד כ"מנהל בטיחות בניין מקיף", פיתוח כבישים אצל מעסיקו ("המעסיק") והיה אחראי על פיתוח כביש 431 בראשל"צ.

ביום האמור, יום מעונן וגשום, עבד על פיתוח הכביש, בעבודה נכח גם העובד יניב סגל ("סגל"), משהעובדים הערבים היו בחופשת חג הקורבן.

בשעה 12:00 "קיים" עם סגל הפסקת צהריים. התובע, שלא הביא אוכל אמר למעסיק כי הוא נוסע לאכול בחוץ וחוזר לאחריה למקום העבודה. התובע נסע לאז"ת ישן במזרח ראשל"צ (ליד השוק) הממוקם כ-10 דקות ממקום העבודה. התובע החנה הרכב במגרש החניה ליד השוק וכשרצה לחצות את אי התנועה, בשל הגשם, החליק, זרק ידיו קדימה על פני הכביש, ולפתע, רכב פגע בו בעצמה בחלקי גופו. התובע עף לאי התנועה (כורכר), ניסה לקום, ראה שהוא מכוסה בדם, הסתובב ונפל. התובע פונה באמבולנס לבי"ח אסה"ר.

2.בהגנתו המתוקנת חזר הנתבע על טענותיו בהגנה ובעיקר על טענת ההתיישנות. לגופא, נטען כי בדין נדחתה התביעה (שהוגשה ביום 07/02/08), משאין מדובר בפ"ע, לא בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד/במקום בו בד"כ העובדים סועדים/לא עקב סיכוני הדרך/או עקב סעדו במקום/תוך כדי נסיעה למקום מהעבודה.

3.בדיון מוקדם שהתקיים ביום 09/09/13 בפני כב' השופטת מ.לויט, המליצה על שק"ד נוסף בטענת ההתיישנות. ואכן, לאחר עיון במסמכים הרפואיים שהגיש התובע, הודיע הנתבע כי אינו עומד על טענת ההתיישנות.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו ושל סגל, שהעידו בפנינו ביום 01/06/14.

הנתבע העיד את מר שטיינר אבי, מנהל עבודה אצל המעסיק ("שטיינר"), שהעיד ביום 07/09/14.

ביום 28/10/14 הגיש התובע סיכומיו.

ביום 1.2.15 הגיש הנתבע סיכומיו.

4.המסמכים

• בהודעתו (30/03/08) – נתן לסגל החותמת כדי שיקבל חומרים, נסע עם האוטו לאז"ת ראשל"צ ליד השוק, נסיעה של 10 דק' מהאתר, חנה במגרש ליד השוק, ירד לאכול, רצה לחצות את אי התנועה, היה גשם, החליק, פתאום הגיע אוטו, פגע בו, הסתובב, עף לאי תנועה, נפל, האמבולנס פינה אותו. באותו יום לא הביא אוכל מהבית. יצא לאכול, כל המנהלים יוצאים לאכול. אמר לשטיינר שיוצא לאכול והשיב לו: תעשה מה שאתה חושב, אתה המנהל בשטח.