ש.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בהפרעת חרדה וסיבוכיה כ"פגיעה בעבודה" מיום 1.6.14, כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

1.עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 6.12.15 ועל פיהן:

א.התובע יליד 1960.

ב.התובע עבד בחברת גרפיטי כמנהל סניף באר שבע משנת 97 ועד לסגירת הסניף ב-15.5.14, עת נויד לתפקיד מנהל מחלקת ריהוט במתחם גרפיטי במודיעין.

ג.במסגרת תפקידו כמנהל סניף באר שבע היה התובע אחראי על 35-40 עובדים, ניהל את כל עבודות הלוגיסטיקה והפצה וכן ניהל מחזור שנתי של 40 מיליון ₪.

ד.ביום 18.5.14 החל התובע בתפקידו החדש שבמסגרתו היה אחראי על עובד אחד שהיה מוגבל בתפקודו הפיזי. בעת שעבר התובע לתפקידו החדש לא היה במתחם משרד בעבורו והוא נדרש להקים את המחלקה מאפס (להלן: אירוע המעבר).

ה.במהלך כשבועיים הראשונים לעבודתו, היה התובע שרוי בתסכול רב בשל פערי העבודה והסמכויות בין שני התפקידים. במהלך תקופה זו שבה התחדדו הפערים בין התפקידים גבר תסכולו של התובע והתקיימו מספר שיחות בינו לבין מנהלת משאבי אנוש. ביום 29.5.14 התקיימה שיחה קשה במיוחד בין התובע לבין מנהלת משאבי אנוש שבמסגרתה פירט התובע את תסכוליו וייאושו על המציאות אליה נקלע התובע בעבודה.

ו.ביום 1.6.14 הגיע התובע בבוקר למתחם במודיעין וראה סחורה שבאחריותו בשווי עשרות אלפי שקלים מונחת על גבי הרמפה כאשר היא חבולה מפגיעות של מלגזה. המשמעות היא שהסחורה אבודה.

ז.התובע אשר נדרש למעשה לארגן ולהרים את הסחורה, חש בתסכול, זעם ולחץ רב שהוביל לדמעות וכדבריו "זה אכל אותי. זה היה ההתרגשות והעצבים והלחץ" (להלן: האירוע). כתוצאה מכך חש התובע בחולשה וכאבים בבית החזה וכן קושי בנשימה, הוא התמוטט ופונה באמבולנס לבית החולים.

ח.מצבו של התובע כמפורט במסמכים הרפואיים.

2.תביעת התובע להכיר במצבו הנפשי כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי: