ב"ל 53141-09-14 עימאד נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7/8/14 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי אין החמרה במצבו (להלן: "החלטת הוועדה").

המערער, יליד 1968, נפגע בגבו בתאונת עבודה מיום 18/8/04 (להלן: "התאונה"). במהלך השנים נקבעו למערער נכויות שונות בגין התאונה, ובין היתר, בעקבות קביעות בנוגע להחמרת מצבו הרפואי הקשור לתאונה.

המערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש (החמרת מצב) על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956 (להלן: "התקנות").

ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. ערר שהוגש על החלטת הוועדה מדרג ראשון נדחה אף הוא. משכך הגיש המערער ערעור לבית הדין אשר נדון במסגרת תיק ב"ל 1025-09-13. ביום 18/4/15 ניתן פסק הדין בתיק האמור (להלן: "פסק הדין המחזיר") שקבע כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול להפנות את המערער לבדיקת MRI. ככל שהועדה תסבור כי אין לשלוח את המערער לבדיקת MRI תנמק החלטה.

כמו כן, תסביר הועדה מדוע חרף צליעתו של המערער, כפי שתועדה בקלטת ובבדיקת הועדה, צליעה שלא היתה קיימת בעת קביעת הוועדה מיום 24/10/2011 (הועדה שקבעה את הנכות לפני הבקשה להחמרת מצב), היא סבורה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הועדה תנמק החלטה."

בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה ביום 7/8/14. כאמור, הערעור על החלטת ועדה זו הוא הערעור מושא ענייננו.