פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

 לפנינו תביעתו של מר פלוני (להלן: התובע) להכיר באירוע שארע לו ביום 25.7.23 כאירוע חריג שגרם לו לאירוע לבבי אוטם שריר הלב (להלן: הליקוי) ומשכך להכיר בכך כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ״ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק), זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע), לדחות את תביעתו. העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מחומר הראיות:

1. התובע, יליד X.X.49, עובד בחברת דניה סיבוס (להלן: החברה) בתפקיד מנהל עבודה מזה כ-20 שנה. במסגרת תפקידו התובע נפגש עם בעלי דירות שדירתם מוכנה לאכלוס ועובר איתם על רשימת סעיפים לצורך בדיקת תקינות הדירה שהם מקבלים.

2. ביום 25.7.23, התקיימה פגישה בין התובע לבין בעלת דירה לצורך הליך מסירת דירה. באמצע הליך מסירת הדירה התובע ביקש ממר דור בן דוד (להלן: מר בן דוד), מהנדס הפרויקט מטעם החברה, שיחליף אותו בהליך מסירת הדירה כיון שאינו חש בטוב. לאחר מכן המשיך התובע למשרדי החברה ומכיוון שחש שלא בטוב הזמינו לו אמבולנס. איש איחוד הצלה שהגיע למקום לא פינה את התובע לבית החולים. באותו יום, 25.7.23, המשיך התובע לביתו שם החל לחוש ברע, הובהל לבית החולים ושם אובחן אצלו הליקוי. ר' אסמכתא שהגיש התובע מיום 15.1.25 ומיום 10.2.25 מאיחוד הצלה ומגן דוד אדום.

3. התובע צירף לתביעתו דוח סופי של מסירת הדירה המלמד על כמות הליקויים וההערות שבעלת הדירה ביקשה שירשמו. ר' נספח 4 לכתב התביעה.

4. ביום 4.11.23 התקבלה אצל הנתבע תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין האירוע מיום 25.7.23.

5. ביום 4.1.24 זומן התובע לחקירה ונחקר על ידי חוקר הנתבע, וביום 10.1.24 זומן מר בן דוד שנחקר גם הוא על ידי חוקר הנתבע. ר' נספחים ב' ו-ג' לכתב ההגנה.

6. ביום 28.1.24 דחה הנתבע את תביעתו של התובע מהנימוק המצוטט:

   ״על פי המסמכים לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירוע חריג שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 25.7.23״.

7. ביום 9.1.25 ניתנה החלטת בית הדין לפיה :"התיק יועבר לדיון הוכחות בשאלת קיומו של אירוע חריג מיום 25.7.23 ובשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע כאמור (אם יוכח עובדתית) לליקוי התובע.".

8. ביום 4.12.25 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובע ועדות מר רובינשטיין, מנהל עבודה בחברה. 

9. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בתיק.

   טענות הצדדים

   טענות התובע בתמצית

10. לטענת התובע ביום 25.7.23 התקיים אירוע חריג בעבודתו כמנהל עבודה בחברה.

11. במסגרת תפקידו התובע בודק יחד עם בעלי דירה את תקינות דירתם המוכנה לאכלוס, טרם האכלוס, בהתאם לרשימת סעיפים מוכנה מראש המונה כ-400 סעיפים. ככל שישנן טענות לגבי ליקויים התובע מציין זאת בטופס, מעביר את הטופס לחברה, והיא זו שפועלת לבדיקת העניין ותיקון הליקוי ככל שנדרש בהתאם לשיקול דעת אנשי המקצוע מטעמה.

12. ביום 25.7.23 התובע קבע שתי פגישות מסירת דירה עם בעלי דירה שדירתם מוכנה לאכלוס. במהלך פגישת המסירה השנייה שקבע באותו יום, החלה בעלת הדירה להעלות טענות לליקויים, ביניהם התעקשה שיש להחליף את דלת הכניסה בטענה שיש עליה שריטות ורצתה שהתובע יכתוב שהוא מתחייב להחליפה. בנסיבות אלו פרץ ויכוח בין התובע לבעלת הדירה, שסירבה להמשיך את מסירת הדירה במידה והתובע לא יציין שהוא מתחייב להחליף את דלת הכניסה.

13. התובע סירב להתחייב על החלפת דלת הכניסה, שכן במסגרת תפקידו הוא יכול להתחייב רק על בדיקת העניין בלבד. התובע אדם ישר ומקצועי אינו נוהג להבטיח ללקוחות כי יוחלף רכיב בדירה שכן לא ממקומו לקבוע זאת. על מקצועיותו אף קיבל הערכה מלקוחות איתם עבד, וכך נוהג לפעול בשגרה.

14. תוך כדי ויכוח החל התובע לחוש חולשה וקושי לעמוד על רגליו וקשיי נשימה. הוא ניסה להמשיך בעבודתו אך בעלת הדירה הקשתה והמשיכה להתווכח. כאשר התובע חש שהוא לא מסוגל להמשיך בתהליך מסירת הדירה הוא יצר קשר עם מר בן דוד והודיע לו שאינו חשב בטוב וביקש שיגיע להחליפו.

15. מר בן דוד הגיע יחד עם מר עודד רובינשטיין (להלן: מר רובינשטיין) לדירה בה שהה התובע ושניהם ראו שהתובע חש שלא בטוב. התובע ציין בפניי מר בן דוד שמדובר בלקוחה בעייתית ומסירת הדירה לא עתידה להסתיים בקרוב, ומר רובינשטיין המשיך את הליך ביצוע מסירת הדירה במקומו של התובע. מיד לאחר מכן יצא התובע אל משרדי החברה יחד עם מר בן דוד, שהורה לתובע לשבת, תוך שאחד מעובדי החברה הזמין אמבולנס. למקום הגיע איש איחוד הצלה והתובע הרגיש טוב יותר. כיון שאיש איחוד ההצלה לא ציין בפניו שמדובר במצב חירום המחייב פינוי החליט התובע שלא להתפנות לבית החולים. באותו יום, זמן מה לאחר שהגיע התובע לביתו, החל לחוש זיעה, לחץ בחזה וכאב ביד שמאל ושוב הוזמן אמבולנס שפינה אותו לבית החולים תל השומר, שם אובחן הליקוי.

    טענות הנתבע

16. לטענת הנתבע, תביעת התובע, לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שהגיש התובע ביום 4.11.23 בגין האירוע מיום 25.7.23, נדחתה אצל הנתבע עובדתית ורפואית.

17. לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כהגדרתה בס' 79 לחוק.

18. לא אירע לתובע אירוע מיוחד או אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתו.

19. לטענתו, העדר אזכור לאירוע הנטען ברשומות הרפואיות של התובע בסמוך לאירוע החריג הנטען מעידה שהאירוע החריג הנטען לא התרחש.

20. לטענתו, מדובר במתח מתמשך שאינו עולה כדי פגיעה בעבודה.

21. אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי.

22. לחלופין, השפעת האירוע הנטען פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

    דיון והכרעה

23. הלכה פסוקה היא כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על תובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני קרות האוטם. לשם כך על תובע להוכיח התרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי (ר' עב"ל 415/09 חיים שלי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 05.09.10); עב"ל 45023-09-11 שאול בירן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 04.12.12)).

24. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי בעב"ל 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי (מיום 21.10.10):

    "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

    ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

    שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן.....

    שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

    רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".

25. בהתאם לפסיקה "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי" (ר' עבל (ארצי) 458/99 מאיר פלבסקי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.3.2002)).

26. עוד נפסק כי על מנת ש'אירוע חריג' יבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך' (ר' עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי - יהושוע תשתש (מיום 9.10.12); עבל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.4.2014))

27. כמו כן יש לציין את הדברים שפסק בית הדין הארצי בעב"ל ‏(‏ארצי ‏)‏ 23260-06-16אבי ברנע - המוסד לביטוח לאומי ‏(‏מיום 17.7.2017‏)‏‏:

    "נקדים ונאמר בקשר להיעדר אזכור של אירוע חריג בעבודה במסמכים הרפואיים של המערער ממועדים שבסמוך לאשפוזו, כי אין במסמכים "אנמנזה סותרת", אלא לכל היותר "אנמנזה שותקת" או חסרה, בכל הקשור לאירוע של התרגזות חריגה בעבודה. יצוין כי המתואר במסמכים עולה בקנה אחד עם שעת הופעת הכאבים כנטען על ידי המערער, כמו גם העובדה שהם הופיעו במהלך נהיגה ברכב. על כן, בהעדר כל פירוט השולל אירוע כאמור, לא ניתן להסתמך על המסמכים הרפואיים באופן משמעותי כדי לשלול את גרסת המערער כפי שניתנה במועדים מאוחרים יותר. כך ציינו בפרשת בריקלין "כי המערערת הייתה במצב רפואי המקשה על מתן פרטי פרטיו של האירוע שאירע בעבודה. לפיכך, ולכל היותר, ניתן לומר שהרישום במסמכים הרפואיים הינו רישום חסר בדומה ל'אנמנזה שותקת', להבדיל מ'אנמנזה סותרת'" (ראו שם בפסקה 14, והשוו להפניות שם; עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי (11.12.12), בפסקה 11 וההפניות שם)."

    ובהמשך נפסק שם:

    "לטעמנו, לאחר עיון בכלל חומר התיק, ניתן לומר כי בנסיבות המקרה לפחות מתעורר ספק באשר לחריגות האירוע, והוא מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. זאת בעיקר נוכח סמיכות הזמנים בין אירוע המעקב שבמהלכו התרחשו הוויכוחים, ובין מועד התרחשות האוטם. כך קבע בית דין זה לא פעם כי: "לא למותר הוא לציין כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461, 471 (2003)). לכך יש עוד להוסיף את סמיכות הזמנים בין האירוע שאירע למערערת בעבודתה, לבין מועד בוא האוטם המוחי בו לקתה. סמיכות זמנים זו גם היא מבססת בנסיבות המקרה את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו (ראו עב"ל 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07)" (פרשת בריקלין, בפסקה 15; עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי (10.11.14), בפסקה 13)"."

28. לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לידי מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח כי יש למנות מומחה רפואי וזאת בכל הנוגע לאירוע מיום 25.7.25 בהתאם לנדרש על פי הפסיקה, להלן נפרט את נימוקינו.

29. ראשית, עיון בתצהיר התובע מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לאירוע מיום 25.7.23 כמצוטט:

    "5. ביום 25/07/23 קבעתי פגישת מסירה עם שני בעלי דירות בבניין רח'[...] בשעות הבוקר נפגשתי עם בעל הדירה הראשונה ובשעות הצהריים נפגשתי עם בעלת הדירה השנייה.

    6. כבר בתחילת הפגישה כאשר רק התחלתי לעבור על רשימת הסעיפים, בעלת הבית החלה להעלות טענות לליקויים, כשהיא מתעכבת בעקשנות על סעיף דלת הכניסה ומתעקשת שיש להחליף אותה בטענה שיש עליה שריטות. אני הסברתי לה שאני יכול לרשום ברשימת הסעיפים את בקשתה לבדוק את הליקוי לו היא טוענת ואת בקשתה להחליף את דלת הכניסה והדבר ייבדק ע"י החברה כמקובל, אך בעלת הבית התעקשה שאני אכתוב ברשימת הסעיפים שאני מתחייב להחליף את דלת הכניסה.

    7. בנסיבות אלו, פרץ ויכוח ביני לבין בעלת הדירה, כאשר היא מסרבת להמשיך את המסירה, אם אני לא מציין שאני מתחייב להחליף את דלת הכניסה ואני עמד בסירובו (צ.ל עמדתי בסירובי א.ר.ב.) לרשום כן, שכן אני לא יכול להתחייב על החלפת דלת הכניסה, אני יכול להתחייב על בדיקת העניין בלבד.

    [...] 11. תוך כדי ויכוח, התחלתי לחוש חולשה וקושי לעמוד על רגליי וקשיי נשימה. ניסיתי להמשיך בעבודתי אך בעלת הדירה הקשתה והמשיכה להתווכח עמי וכאשר חשתי שאני לא מסוגל להמשיך איתה את ההליך, יצרתי קשר כן מהנדס הפרויקט מר דור בן דוד (להלן: דור) אשר היה בעת הזו בסיום הליך של מסירת דירה עם בעל דירה אחר. הודעתי לדור שאני אינו (צ.ל איני א.ר.ב.) חש בטוב ובקשתי יגיע להחליף אותי ודור הסכים להגיע.

    12. דור הגיע לדירה בה הייתי, עם מנהל עבודה נוסף בשם עודד רובינשטיין (להלן: עודד) ושניהם ראו שאני שלא (צ.ל. לא א.ר.ב) חש בטוב. אני ציינתי בפני דור כי מדובר בבעלת דירה בעייתית ומסירת הדירה לא עתידה להסתיים בקרוב, ומיד לאחר מכן, יצאתי עם דור למשרדי החברה (המשרד ממוקם בבניין ליד הבניין שבו היינו). שם הורה לי לשבת והשאיר את עודד עם בעלת הדירה שהמשיך איתה את ביצוע מסירת הדירה, תוך שאחד מעובדי החברה במשרד הזמין אמבולנס. למשרד הגיע איש איחוד הצלה. אני הרגשתי טוב יותר. איש איחוד ההצלה לא ציין בפניי שמדובר במצב חירום כלשהו שמחייב להתפנות לבית חולים אלא לנסוע הביתה. אולם, זמן מה לאחר שהגיע (צ.ל. הגעתי א.ר.ב.) לביתי, התחלתי להזיע וחשתי לחץ בחזה וכאב ביד שמאל ושוב הוזמן אמבולנס, הפעם התפניתי לבית חולים תל השומר, שם אבחנתי כי לקיתי באוטם שריר הלב."

30. עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי תצהירו של התובע לא נסתר בכל הנוגע לאירועים המתוארים בתצהירו:

    ת: אין לי בעיה שיבקש, לא, אין בעיה שיבקש, אבל רצו ממני התחייבות אישית, התחייבות אישית שלי, שאני מתחייב, שהדלת הזאת תוחלף, אני לא יכול להתחייב על כאלה דברים ואני לא יבטיח כאלה דברים (בעמ' 7 שורות 3-1)

    [...] ש: אני הבנתי את עמדתך, אבל אני מניחה, שזה לא פעם ראשונה שמבקשים ממך שתתחייב שיחליפו לך את הליקוי הספציפי,

    ת: אין, אין בשום, אני עובד 20 שנה,[...] ת: אין כזה דבר, יש, בשביל זה יש את הפרוטוקול, מופיעים הסעיפים של הליקויים, בליקוי עצמו, מגיע בעל מקצוע, בעל מקצוע אם הוא מחליט שצריך להחליף, יחליפו, לא צריך או שהוא לא, רק שנייה, רק שנייה, מגיע בעל מקצוע, עכשיו בעל המקצוע מתקן, הדייר יחתום, הוא מרוצה, לא מרוצה, עכשיו יכול להיות שיגיעו גם לאי-הסכמה, אז יש גם, אנחנו מאפשרים לדיירים, להביא שבועיים אחרי מסירת הדירה, תביאו חברה בדק, תרשמו את הליקויים שכותב בה, במכתב להחליף, יש גם של "דניה סיבוס", ישבו ביניהם, מה שיחליטו יחליטו. (בעמ' 7 שורות 18-6) [...]

    ש: מה היה אופי הוויכוח, איך הוא התנהל, מה היא אמרה לך?

    ת: הצורה הייתה, צורה אגרסיבית, באה כאילו להתקיף, כאילו אני אויב שלה או משהו, שאני לא רגיל לדבר הזה כי, אני מההתחלה מרגיע את הדייר, בוא תראה, גם אם במקרה פספסת משהו, לא קרה שום דבר, אנחנו בבניין מתקנים, יש גם שירות לקוחות של "דניה", אין בעיה שנסדר את הדברים אבל פה זה בא בצורה שאני, איך להגיד, הצורה, אתה תחליף לי את הדלת, אתה תעשה ככה, היא קובעת לי מה לעשות (בעמ' 9 שורות 33-27) [...]

    ת: הרגשתי חולשה, לא יכולתי, לא היה לי נשימה, הרגשתי חולשה ברגליים ישבתי במטבח על השולחן וקראתי, ש: שזה קרה אחרי שעה שאתה אצלה? ת: אני מעריך, אני בלי, לא ידעתי משהו שהולך לקרות, ש: מה הרגשת בדיוק? ת: הרגשתי חולשה, שאין לי כוח ברגליים לעמוד אז התיישבתי על שולחן, על המטבח שם, ש: והתקשרת לדור? ת: והתקשרתי לדור המהנדס, ש: שהוא? ת: הוא המהנדס ביצוע של הפרויקט ש: אחראי עליך? ת: כן וביקשתי מהם שיבואו להחליף אותי, אני לא מסוגל יותר להמשיך, ש: מתי הוא בא? ת: די מהר, אני חושב, די מהר, ש: כמה דקות? ת: אני חושב כמה, ש: והוא בא עם עודד, למה? ת: עודד הוא מנהל עבודה ודור מהנדס ביצוע, עו"ד זוארץ : עודד בתפקיד שלך? ת: אותו תפקיד, שעשה בבניינים אחרים, כדי שיחליף אותי, ש: הוא הביא אותו, בשביל שיחליף אותך? ת: בשביל שימשיך אותי, כן, ש: אוקי ואתה ודור הלכתם, ישבתם ב? ת: ישבתי במשרד, לקחת אותי למשרד, ש: כן, ת: ישבתי שם וראו שאני לא מרגיש טוב, התקשרו למד"א להביא, ש: למד"א זה היה? ת: אני חושב מד"א, כן, מישהו הגיע, ש: כן, אני ראיתי שמישהו הגיע ונסע, מה היה שם? ת: משהו, הוא בדק אותי שם, לחץ דם, כל מיני דברים עוד מה הוא עשה אני לא יודע (בעמ' 11 שורות 34-1)

    ת: לא, בהתחלה שכבתי ככה לנוח, כי לא סיפרתי גם לאשתי שום דבר, שלא זה ואחר כך, התחלתי להרגיש לא זה, עוד שכבתי ואז אשתי הייתה אצל השכנה, הרגשתי פתאום, הרגשתי את ה"בום" הרציני והתקשרתי לאשתי שתגיע, היא הייתה אצל השכנה, תגיעי, תתקשרי לאמבולנס, כי אז כבר התחלתי להגיע בצוואר והבנתי, במצח ואז הבנתי שזה, שזה התקף לב. (בעמ' 12 שורות 37-33)

31. שנית, גרסתו של התובע עולה בקנה אחד גם עם עדים חיצוניים, עדותו ותצהירו של מר רובינשטיין וכן עדותו של מר בן דוד בחקירתו אצל הנתבע כמפורט.

32. גרסתו של התובע עולה בקנה אחד עם גרסת מר רובינשטיין כעולה מתצהירו:

    "3. ביום 25/07/23 בשעות הצהריים, בזמן שמסרתי דירה באשקלון, הודיע לי מר דור בן דוד (מהנדס הביצוע בפרויקט) כי עלינו להגיע לבניין ברח' דרך ארץ באשקלון, שם פלוני מוסר דירה לבעלת דירה וזאת, משום שהחל לחוש לא טוב במהלך בדיקת דירה עם דיירת.

    4. אני ודור הגענו לדירה וראיתי שפלוני לא נראה טוב. הוא היה נראה חלש. בעלת הדירה הייתה באחד החדרים כאשד פלוני אמר לנו שהיא לא מפסיקה להתווכח והוא לא יכול להמשיך איתה את המסירה מאחר שלא חש בטוב.

    5. על כן, דור הורה לי להישאר איתה בדירה ולסיים את המסירה ולשמה יצא מהדירה עם דור.

    6. אני המשכתי לטפל בבעלת הדירה, כאשר במשך כל תהליך המסירה היא המשיכה להתעקש על קבלת התחייבויות לתיקונים שונים (שאינני יכול להתחייב לגביהם). הסברתי לה כי לכל היותר, אני יכול לציין בדו"ח את בקשתה ולא מעבר לכך שכן, מדובר במסמך משפטי מחייב ויש לו משמעות."

33. עיון בחקירתו הנגדית של מר רובינשטיין מעלה כי תצהירו לא נסתר:

    ש: לא, תני לי לספר, רגע, שנייה, הגענו לדירה שם, אני ודור, אני זוכר שפלוני אמר לנו שהוא לא מרגיש טוב,ש: כן, ת: סבבה, שהוא על הפנים, נראה לי באותו רגע דור כבר הזמין לו אמבולנס, אני חושב משהו כזה ואז אני נשארתי עם הדיירת ההיא,ש: בשביל? ש: למסור לה את, לעשות את המשך המסירה, (בעמ' 20 שורות 20-14)

    [...] ש: או קיי, מה היה לך איתה? עם הדיירת? ש: היא, הבקשות שלה היו ממש מוגזמות כאילו והיא לא הייתה מוכנה להוציא, אותי ספציפית, לא יודע מה היה איתו לפני, אותי ספציפית היא לא נתנה לי לצאת מהדירה, היא אמרה לי, אתה לא יוצא מהדירה עד שהכל מסודר פה, עד שאין את השריטה הזאת ושהיא מסודרת עד שזאת מתוקנת לא נתנה לי לצאת. (בעמ' 21 שורות 12-7)

34. גרסתו של התובע עולה בקנה אחד גם עם עדותו של מר בן דוד בחקירתו אצל חוקר הנתבע כמפורט:

    "[...] אז באמת היינו בתחילת המסירות, שבועות ראשונים, פלוני עשה מסירת דירה עם דיירת. במהלך המסירה האמת אחרי שעתיים כי אני ספציפית הייתי במסירה אחרת, הספקתי כבר לסיים את המסירה שלי ופלוני עדיין היה במסירה הוא התקשר אלי ואמר לי "דור יש מצב שאתה בא להחליף אותי? פשוט אני מרגיש ממש לא טוב, אז הלכנו לדירה ראינו את פלוני טיפה מסוחרר, טיפה חלש, נשען כזה על השיש, ראינו את הדיירת ביחד עם חברה שלה או מישהי מהמשפחה רק נותנות הערות בלי סוף "תרשום את זה תרשום את זה" הבנו ישר את הוויב של הדיירת. אמרתי לעוד " עודד תישאר פה תמשיך את המסירה" ופלוני בוא נלך ביחד למשרד ישתה מים, אז הבאתי אותו למשרד [...]" (שורות 22-13)

    ש. הוא סיפר לך משהו על אותה דיירת? ת. כן ש. מה אמר לך? ת. יש אמרתי לעודד תלך עם הדיירת עודד הלך לדיירת בחדר אחר לבדוק מה היא צועקת ואני דיברתי עם פלוני אמר לי שזאת דיירת שזה לא רגיל הדבר הזה היא משגעת אותי היא לא מפסיקה להעיר הערות ואני אפילו לא באמצע של הפרוטוקול כאילו יש לי עוד הרבה זמן וזהו ואז הוא התחיל להרגיש לא טוב שכאילו אומר שהיא ממש לא יודע איך לנסח את זה, ממש הוציאה לי את המיץ. (שורות 83-77)

    האמת שאני אגיד לך יותר מזה כשדיברתי עם עודד המנהל עבודה השני שהחליף אותו הוא אמר ל, (צ.ל. לי א.ר.ב.) "תקשיב נכנסתי לדירה, עזוב שנשארתי אצלה שעתיים נוספות היא נעלה אותי בדירה. ש. מה הכוונה? ת. נעלה את הדלת. אתה לא יוצא. זה מה שהוא סיפר לי שהיא נעלה אות הדלת כשהוא בפנים איתה היא די קצת לא יודע איך להסביר" (שורות 91-87)

    "ש. לא נתקלת בלקוחות? ת. לא ש. מה כלכך (צ.ל. כל כך א.ר.ב.) בולט בזה ת. כי את הדיירת הספציפית אני מכיר גם אחרי המסירה, אחרי המסירה בהתנהלות מול שירות לקוחות. זאת דיירת שקבוע הייתה מתקשרת לבחורה של השירות לקוחות שלנו שלצערי נרצחה ב.... הייתה מתקשרת אליה כל יום חמישי או רביעי שיחה של שעה ויורה ריג'קטים, מה שנקרא מחפשת דברים. גם ההתנהלות עם הדיירת היא הייתה בטוחה מגיע לה כאן ועכשיו הכל. יום אחד היה איזה קבלן סיפר לה איזה משהו ואו שהוא לא הגיע או שהוא איחד היא התייצבה אצלנו במשרד דפקה בדלת, טוב איפה הקבלן? זה לא התנהלות רגילה" (שורות 155-147)

    "כן אנחנו לא מתווכחים איתם, אנחנו רושמים את זה בפרוטוקול, כל מה שאומרים אנחנו רושמים בפרוטוקול. אחרי זה שירות לקוחות בא ואומר את זה לא מתקנים, למה לא מתקנים ומסבירים ואם אחרי זה הדייר לא מוכן פונים לבן אדם האובייקטיבי (שורות 192-190) [...]

    "ש. [...] אני עושה איזה סיכומון קטן ממה שהבנתי. אתה לא היית איתו מהתחלה, אתה הגעת בגלל שהוא לא מרגיש טוב, כשהגעת הוא סיפר לך שהלקוחה קשה, נכון? יחד עם זה את אומר שהיא דיברה על הרבה סעיפים שהם בעייתיים לא דיברה על משהו ספציפי, זאת אומרת לא ידוע לך שהיא התלוננה על מ/שהו ספציפי. ותה אומר שאחרי שהוא עזב את הדירה בערך משהו כמו שעתיים עודד היה איתה עם הלקוחה והיא אפילו נעלה אותו. ת. כן." (שורות 230-225)

35. שלישית, עיון בחקירת התובע בפני חוקר הנתבע מעלה כי גרסתו שפורטה

    לעיל לא נסתרה:

    "אנחנו מוסרים שני דירות ביום, מסירת דירה לוקחת בין שעתיים לשלוש שעות לכל דירה. בבוקר בשעה הראשונה היה לנו תקלה בטאבלט ולא יכולנו להיכנס ולאחר שעה בערך מחלקת מחשבים סידרה את התקלה. הדירה הראשונה נמסרה ללא בעיות. לאחר מכן הגעתי למסירה השנייה שמתבצעת בדירה של הרוכש, הגעיה דיירת בעלת הדירה ומהרגע הראשון היא כבר קובעת אתה מחליף לי את הדלת והתחילה לדרוש בצורה אגרסיבית זה התחיל מהדלת ואז זה נמשך ואז התחלתי להרגיש פתאום שאני לא מסוגל לעמוד על הרגליים ושי לי לחץ בחזה לא כ"כ הבנתי מה קורה אבל הרגשתי שאני פשוט לא מסוגל להמשיך, אני הרבה שנים במקצוע אבל דיירת כזאת ובצורה הזאת שזה נעשה לא היה לי דבר כזה. התקשרתי למהנדס של הפרויקט אמרתי לו אני לא מסוגל להמשיך אמרת לו אני חייב שתדאג שיביאו לי מחליף ואז הוא הגיע אמר אין בעיה אמר לי ללכת לשבת במשרד אז התיישבתי במשרד ככה להירגע, והיו שם כמה מנהלי עבודה ראו שאני לא בסדר והזמינו אמבולנס, הוא בדק אותי ושאל אותי אם אני רוצה ללכת לבית חולים ואני לא ידעתי מה קורה ככה זה נגמר, ישבתי קצת הרגשתי קצת יותר טוב ונסעתי הביתה. בבית לאחר 20 דקות קיבלתי לחץ בחזה משהו לא נורמלי זיעה במצח וכאב בזרוע שמאל והבנתי שזה התקף לב מזל שיש לידנו מגן דוד ושיבא קרוב אלינו ותוך זמן קצר הגעתי ועל המקום עשו לי צנתור. אני רוצה לציין שאני עושה בדיקות של כולסטרול ואני לא מעשן, לא שותה ולא היה לי קושי בהליכות, וזה היה משהו חריג שם. ש: תספר לי עוד על הדיירת? ת: היא הייתה אגרסיית שקובעת שאתה תכתוב מה שאני רוצה, הסגנון הזה אני לא רגיל לכזה סגנון. [...]" (שורות 36-16)

    ש: קרה לך בעבר שהיו לך לקוחות כמוה? ת: לא ש: מסירת דירה יכולה להיות אירוע מאוד מלחיץ עבור רוכשים מבחינתם מה שהם אישרו במעמד המסירה לא תמיד ניתן לשינוי, אני בטוח שזה יכול להיות אירוע מלחיץ עבור הדיירים. מה כל כך היה שונה במקרה הזה? ת: אני קודם כל מרגיע את הרוכש שאנחנו נעבור סעיף ולא יהיה לחוץ ואם יהיה משהו לא תקין זה ירשם ומטפול (צ.ל ומטופל א.ר.ב.) והדייר מקבל העתק ובכל מקרה יש שירות לקוחות שמטפל בכל תקלה של דניה סיבוס וישנה אחריות לשנה. ש: לא קרה שהיו לך לקוחות שבאו עם דרישות בצורה אגרסיבית למסירת הדירה? ת: לא, להפך אני טיפוס רגוע ויש לי גם מכתבים מדיירם על היחס שקיבלו דירה קיבלו מפתחות. ש: תתאר לי את הוויכוח של עם הדיירת? ת: לא היו צעקות, אבל אתה מתחיל לאכול את עצמך במפנים, והיא אומרת תרשום ואני לא יכול לרשום ונוצרה אוירה של לחץ ואני לא הייתי רגיל לדברים האלה. (שורות 93-83)

    ת: הצורה האגרסיבית שקובעים לך מה לעשות שאתה חייב לעשות מה שאומרים לך אותי זה הכניס לסטרס. זה היה בלתי אפשרי איתה היא דרשה שאני אחליף לה את הדלת. [...] בוויכוח על הדלת הכל התחיל וברגע שהיא התלוננה עליו בסלון ואז כבר הרגשתי לא טוב. (שורות 163-161; 169-168)

    ת: היא רצתה שאני ארשום שאני מחליף לה את הדלת. [...] אם אני רשמתי שהדלת לא תקינה זה אומר שאישרתי החלפה [...] הדרישה החד משמעית "אתה תרשום מה שאני זה, אתה מחליף לי את הדלת אני הקובעת". במקרים אחרים יש ויכוח והוא ייבדק על ידי גורם נוסף מישהו מעלי פה היא לא הייתה מוכנה. [...] לא יכולתי לצאת מזה, לא יכולתי לרשום לה. הצורה האגרסיבית. [...] לא שהיא תרביץ לי, אבל הרגשה לא טובה. (שורות 254-235)

    ת: קראתי למהנדס קוראים לו דור שידאג שמישהו יחליף אותי. ש: להחליף אותך בגלל שיחה עם הלקוחה או בגלל שאתה לא מרגיש טוב. ת: בגלל שלא הרגשתי טוב. ש: סיפרת לו על השיחה עם הלקוחה? ת: אמרתי לו שהייתה לי שיחה קצת קשה איתה ש: הגדרת אותה כ"קצת" שקה (צ.ל. קשה א.ר.ב.)? ת: שזאת לקוחה קשה, הרגשתי כל כך לא טוב. (שורות 272-266)

36. חמישית, גרסתו של התובע מגובה בראיות מזמן אמת ובראיות נוספות. עיון בנספחי תצהיר התובע מעלה כי האמור בהם עולה בקנה אחד עם גרסת התובע, שעה שעולה מנספח 3 לתצהירו, דוח בדק בית בעניינה של הלקוחה לה ביצע את מסירת הדירה, שהלקוחה אכן התלוננה "על שריטות בדלת כניסה ושפשוף".

37. בנוסף, מנספח 1 לתצהירו של התובע עולה שהתנהלותו בעבודה שהוא מבצע: "מתחשב, אכפתי ושירותי באופן יוצא מן הכלל", ותומך בגרסתו של התובע לעניין חריגות האירוע והשפעתו עליו.

38. שישית, התרחשות הליקוי עוד באותו יום בו התרחש האירוע, כפי שעולה מהמסכים הרפואיים שצירף התובע, מעידה על סמיכות זמנים ולכל הפחות דורשת בירור רפואי באמצעות מינוי מומחה ביחס לקשר שבין האירוע המתואר לליקוי. ר' נספח 3 לכתב התביעה, דוח רפואי מגן דוד וטופס תיעוד אירוע (איחוד הצלה) מיום האירוע ושהוגשו לתיק ביום 15.1.25 וביום 10.2.25 בהתאמה.

39. ערים אנו לטענת הנתבע לפיה התובע לא ידע לקשר בזמן אמת בין האירוע הנטען לליקוי וכי במסמכים הרפואיים קשר את האירוע לליקוי רק כחודשיים לאחר האירוע.

40. התובע מתייחס לכך בחקירתו הנגדית כך:

    ".... מקבלים אותך שם, אתה מגיע, שואלים אותך מה קרה, למה אתה לא מספר להם בדבר הוויכוח שהיה? ת: אל, אני לא זוכר בכלל ששאלו אותי, באתי עם התקף לב, לא יודע מה שאלו אותי יש צנתורים וכל ה, כל הזה... לא שאלו אותי כזה דבר... הדבר קרה לי בעבודה ,הדבר החריג שקרה לי הנושא הזה של הוויכוחים... זה כל זה קרה בזמן שהייתי במשמרת..." ר' עמ' 13 שורות 1 -23 .

    ובהמשך:

    ת: לא שאלו אותי למה, לא שאלו אותי מה קרה, לא זה, לא,

    ש: או קיי,

    ת: הראשון ששאל אותי נדמה לי, כשרציתי לחזור לעבודה, כשהגעתי לרופא

    ש: לרופא התעסוקתי?

    ת: לרופא התעסוקתי ואז אני חושב, ששם אולי מופיע," ר' בעמ' 14שורות 22-18

41. העובדה שהתובע לא קשר מיד את הליקוי לאירוע הנטען אינה משפיעה על האירוע שאירע ביום 25.7.23, ועל האופן שבו השפיע האירוע על התובע כפי שהתרשמנו מהעדויות והראיות. ממילא, עניין הקשר של הליקוי לאירוע הוא עניין למומחה שיכריע בכך. וכן במקרה של ספק יש למנות מומחה רפואי בהתאם.

42. יפים לעניין זה גם דברי בית הדין הארצי, מפי כב' השופטת לאה גליקסמן בעב"ל 24888-10-18 ציון אהרון נ' המל"ל (מיום 10.7.19):

    "אולם לדעתנו אין לצפות כי המבוטח "יאבחן" את מצבו בזמן אמת, ודי בפנייתו לטיפול רפואי ובתלונותיו המשקפות את תגובתו הסובייקטיבית כדי להכיר באירוע כ"אירוע מיוחד."

43. ערים אנו לטענות הנתבע ביחס להבדלים בגרסאות של התובע, לרבות בתצהיר הנסיבות שהגיש. אולם עיון בעדותו בפני חוקר הנתבע מעלה כי התייחס לאמור והסבריו מקובלים עלינו, כמפורט :

    ש: בטופס מסומן ד.ט 1 מתוארת התנהלות שלקחה המון זמן עם התעכבות על כל סעיף וסעיף לעומת זאת אתה מתאר לי שתוך חצי שעה מהפגישה ואף לאחר שלושת הסעיפים הראשונים לא הרגשת טוב. איך אתה מסביר את הפער הזה? ת: אולי זה לא מנוסח טוב, התהליך שעוברים בכל סעיף וסעיף זה היה דיי בהתחלה ביקשתי שיחליפו אותי. (שורות 188-184 לחקירת התובע בפני חוקר הנתבע)

    ש: בטופס שמסומן ד.ט 1 אני רואה שמדובר בכלל בלקוחה ואני מקריא לך סעיף 11 [...] זה היה לקוח או לקוחה? ת: זה לקוחה כנראה טעות. ש: אתה מבין שאתה חתום על הטופס? ת: כנראה טעות של הקלדה של הפקידה רשמה לקוח במקום ללקוחה אני גם כנראה לא יחסתי לזה חשיבות. בנוסף אפשר לבדוק במערכות של דיה ולראות מי הייתה הלקוחה אישתי גם שמה לב לזה והיא אמרה לי את זה. גם לגבי השעות לא בדיוק מסתכל על כל הלוחות זמנים ואני מעולם לא חשבתי שזה מה שעומד לקרות. (שורות 199-191 לחקירת התובע בפני חוקר הנתבע)

44. ובכל מקרה לא שוכנענו כי יש בכך כדי להוביל לדחיית התביעה נוכח כלל המפורט לעיל.

    סיכום

45. על כן שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי האירוע מיום 25.7.23 בו התעורר ויכוח בין התובע ולקוחה במהלך פגישה חריגה ויוצאת דופן למסירת דירה, והלחץ שחווה התובע בשל כך, נכנסים להגדרת אירוע חריג הן בהיבט האובייקטיבי והן בהיבט הסובייקטיבי.

46. מעבר לאמור, בכל מקרה שוכנענו כי יש לפעול בתיק דנן, גם בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, שקובעת כי כאשר מתעורר ספק בשאלת חריגות האירוע הרי משמדובר בהיבט רפואי אזי האמור מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

47. התשתית העובדתית שתועבר למומחה הינה כמצוטט:

    1. "התובע יליד X.X.49, עובד בחברת דניה סיבוס (להלן: החברה) בתפקיד מנהל עבודה מזה כ-20 שנה. במסגרת תפקידו התובע נפגש עם בעלי דירות שדירתם מוכנה לאכלוס ועובר איתם על רשימת סעיפים לצורך בדיקת תקינות הדירה שהם מקבלים.

    2. ביום 25.7.23 קבע התובע פגישת מסירה עם שני בעלי דירות ונפגש עם בעלת הדירה השניה בשעות הצהריים.

    3. כבר בתחילת הפגישה החלה בעלת הדירה להעלות טענות לליקויים, כשהיא מתעכבת בעקשנות על סעיף דלת הכניסה ומתעקשת שיש להחליף אותה בטענה שיש עליה שריטות.

    4. בנסיבות אלו, פרץ ויכוח בין התובע לבין בעלת הדירה שסירבה להמשיך את המסירה של הדירה אם התובע לא יציין שהוא מתחייב להחליף את דלת הכניסה. התובע עמד בסירובו לרשום כן, שכן אין זה בסמכותו להתחייב לכך.

    5. התובע ניסה להמשיך בעבודתו אך בעלת הדירה המשיכה להתווכח עמו וכך תוך כדי ויכוח החל התובע לחוש חולשה וקושי לעמוד על רגליו וקשיי נשימה.

    6. מצבו הרפואי בהתאם למסמכים הרפואיים."

48. סוף דבר – ממכלול האמור שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח את היות האירוע נשוא התביעה כאירוע חריג, ומשכך שוכנענו כי יש למנות מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי.

49. החלטה בדבר מינוי מומחה תשלח לצדדים בהקדם.

     

     

ניתנה היום, כ' אדר תשפ"ו, (09 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.