ו.י. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לערערים (אי כושר) מיום 15.10.15 אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% (להלן: החלטת הוועדה).

2.רקע עובדתי

א.המערער יליד 1949, סובל ממספר מחלות. בין יתר המחלות מהן סובל המערער ניתן למנות קשיי הסתגלות, ליקויי שמיעה, תעוקת חזה, הגדלת ערמונית, יתר לחץ דם.

בנוסף, המערער סובל משנת 1999 מקטיעת שתי אצבעות בכף יד ימין (אצבעות 2 ו-3) [נספח א' לתשובת המערער מיום 17.1.17].

ב.ועדה רפואית לערערים קבעה בהחלטתה דרגת אי כושר בשיעור 65% החל מיום 1.4.15. את החלטתה נימקה כדלקמן:

"בן 65.

הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי ופירוט סעיפי הליקוי. כן עיינה הוועדה בדו"ח פקיד השיקום והאזינה רוב קשב לעורר.

הוועדה עיינה בדו"ח של ד"ר מידן.

לדעת הוועדה במצבו הבריאותי תפקודי הנוכחי ובהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות מוגבל בעבודות הנדונות כמאמץ גופני משמעותי דחק ולחץ נפשי.

יחד עם זאת יכול לעבוד באופן חלקי בעבודות מתאימות כגון: שומר לא חמוש בכניסה למבנה, עבודות חרושתיות ו/או בתחום האלקטרוניקה בסמוך לשולחן עבודה וכדומה כל זאת כפי שנקבע בדרג 1. הוועדה דוחה הערר"

קביעת דרגת אי כושר:

65% מ 1.4.15"

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

ג.בהתאם להמלצת חברתי כב' הרשמת חבקין הגיש המערער למשיב בקשה לדיון מחדש. במסגרת הדיון החדש קבעה הוועדה הרפואית מיום 22.11.16 למערער נכות רפואית בגין כריתת האצבעות (5%+5%) ונכותו הצמיתה בשיעור 52% נקבעה החל מיום 1.6.15 [נספח ג' לתשובת המערער מיום 17.1.17].