ב"ל 52062-12-14 ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (סיעוד) מיום 1.12.2014 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערערת אינה זכאית לגמלת סיעוד.

רקע

2.המערערת הינה ילידת שנת 1947, אשר עברה בשנת 2012 ניתוח לכריתה חלקית של הכליה השמאלית, ובשנת 2013 אף עברה אירוע מוחי. בנוסף, המערערת סובלת ממספר מגבלות רפואיות, ובכלל זה – סוכרת, כאבים בברכיים, קטרקט ובקע סרעפתי אשר תוקן בשנת 2008.

3.המערערת הגישה תביעה למשיב לגמלת סיעוד, וביום 21.9.2014 בוצעה לה הערכת תלות בביתהּ, במסגרתה נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע מועט ברחצה, וסך הניקוד שניתן לה היה חצי נקודה. לפיכך, נקבע כי המערערת אינה זכאית לגמלת סיעוד.

4.המערערת הגישה ערר על החלטה זו. ביום 1.12.2014 הופיעה המערערת בפני וועדת הערר אשר בדקה את המערערת, וקבעה כי יש לדחות את הערר, שכן המערערת אינה תלויה במידה רבה בביצוע הפעולות היומיומיות.

על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית

5.המערערת טוענת כי הוועדה לא שקלה את מצבה הבריאותי, ובמיוחד את העובדה כי היא סובלת מחולשה בפלג גוף שמאל, וכי טענה שהיא נעזרת בנכדותיה לצורך הלבשה ורחצה. עוד טוענת המערערת, כי הוועדה התעלמה מתלונותיה באשר לקושי בביצוע פעולות הכנת מזון, וכי קביעתה כי היא עצמאית באכילה אינה סבירה, וזאת נוכח מצבה הרפואי. כמו כן טוענת המערערת, כי היה על הוועדה להתרשם באופן עצמאי ממצבה הרפואי במקום להסתמך על הערכת התלות שבוצעה לה בדרג הראשון.

6.מנגד, המשיב טוען כי הוועדה קבעה ממצאים רפואיים, מהם עולה כי המערערת הינה יציבה בעמידה ובהליכה באמצעות מקל, כי טווח התנועות שלה תקין, וכי היא יכולה לבצע את פעולות היומיום באופן עצמאי, למעט בעניין הרחצה. לטענת המשיב, נימוקיה של הוועדה הינם מפורטים ומבוססים, ולכן יש לדחות את הערעור.