ב"ל 5177-10-14 ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26/8/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1/2/14 ועד 30/6/14 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2.הוועדה התכנסה ביום 17/6/14 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בכירורגית חזה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער, הוועדה ערכה לו בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול. הוועדה ציינה כי בקרסול שמאל קיימת נפיחות באזור הפטישון החיצוני; תנועות הקרסול מלאות; אין חום או אודם מקומי; אין נוזל תוך מפרקי ואין רגישות מקומית; יש רגישות דיפוזית מעל הטיביה השמאלית. הוועדה הוסיפה וציינה כי נמצאו סימני שבר שלא התחבר עדיין, ולכן ביקשה צילום עדכני חדש של שוק שמאל וקרסול שמאל.

הוועדה שבה והתכנסה ביום 26/8/14, ולאחר שעיינה בצילום רנטגן מיום 10/7/14, אבחנה את המערער כסובל ממצב לאחר שבר בטיביה ובפיבולה משמאל. הוועדה ציינה כי מדובר במצב לאחר שבר בשליש הדיסטאלי של הטיביה ובחלק הדיסטאלי של הפיבולה. הוועדה הסבירה כי השבר בפיבולה מקובע עם פלטה ברגים ובטיביה במסמר תוך לשדי, ומדובר בחיבור חלקי בהיקף השבר בטיביה שלא בכל היקפו. על כן קבעה הוועדה כי המערער עדיין מצוי בתהליך החלמה. בסעיף 10 להחלטה, בפרק "סיכום ומסקנות" קבעה הוועדה כי הנכות הזמנית הינה עד ליום 31/12/14. בפועל, נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% עד ליום 30/6/14.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה לתקופה שלאחר יום 30/6/14, חרף הקביעה כי הנכות הזמנית הינה עד ליום 31/12/14.

בדיון הסכים המשיב כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בנוגע למועד תחולת הנכות הזמנית. לפיכך, ובהתאם להודעת המשיב מיום 25/1/15, הוסכם להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתבהיר מהו מועד תום זמניות הנכות שקבעה למערער.

4.המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא נתנה משקל הולם לתלונותיו לגבי גפיים תחתונות ומחלת הסכרת. המשיב טען מנגד, כי לא נפלה טעות משפטית בהעדר התייחסות לליקוי שכלל לא נטען לגביו בערר או בדיון בפני הוועדה.

5.המערער טען עוד שהוועדה לא התייחסה לצליעה ברגל שמאל ולצלקת באותה רגל. בהתייחס לטענה זו טען המשיב, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן במסגרת קביעת נכות זמנית אין חובה להתייחס נקודתית לכל ליקוי וליקוי.