ב"ל 50244-03-14.17 ש' ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 23.2.14 אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור של 74% החל מיום 29.2.12.

2.ביום 10.7.14 התקיים דיון אך ב"כ הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.

3.להלן עיקר טיעוני ב"כ המערערת:

א.על אף קביעות פקידת השיקום והרופא המוסמך, אשר לפיהן המערערת יכולה להשתלב בעבודות פשוטות שאינן מצריכות מאמץ פיזי ניכר כגון עבודות אריזה ומיון, מצבה של המערערת מצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור גבוה מזה שנקבע לה.

ב.המערערת עבדה כמטפלת בקשישים אך בשל מצבה הרפואי ובעקבות אבחון תעסוקתי נקבע כי אינה מסוגלת לחזור לעבודתה כמטפלת, לכן בשל מצבה הרפואי יש לקבוע כי איבדה לחלוטין את כושרה התעסוקתי.

ג.המערערת אינה יודעת קרוא וכתוב, חסרת השכלה כלשהי שכן סיימה כיתה ח' בבית ספר מיוחד.

ד.שילוב של הפגמים מהם סובלת המערערת, החל מהבעיות האורטופדיות בגב, בעיות בשתי הידיים, השמנת יתר כמו גם בעיה שכלית – קוגניטיבית חמורה, מונע ממנה לעבוד בעבודה כלשהי ולו בעבודה קלה.

ה.קביעת הועדה כי המערערת מסוגלת לעבוד בעבודה חלקית של כשעתיים ביום, בעבודה שאינה דורשת ריכוז בפעולות חוזרות על עצמן, הינה קביעה בעייתית.

ו.אומנם הוועדה סטתה כלפי מעלה משיעור הנכות הרפואית המשוקללת העומדת על 62% , אך בשים לב למצבה אין כל נימוק משכנע המסביר כיצד היא תוכל לעבוד כשעתיים ביום לאור מצבה ויכולותיה. 

לא ברור מהם העיסוקים הקיימים בשוק העבודה שיוכלו לאפשר לה שתי שעות עבודה ללא מאמץ פיזי, ללא צורך בהבנה ו/או בפעולה חשיבתית וזאת כאמור בשים לב למצבה השכלי וחוסר השכלתה המוחלט.