י.י. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (גמלת ניידות) מיום 11.1.2016 אשר דחתה ערר המערער על החלטת ועדה מדרג ראשון (להלן: הוועדה , ההחלטה). 

רקע נדרש

1. המערער, יליד 1967, נפגע בשתי תאונות עבודה, כשהאחרונה בהן, במרץ 2015. בגין פגיעה זו זכאי לקצבת נכות זמנית בשעור 100% (בגין הראשונה-פגיעה בברכיים- זכאי ל47% נכות).

2. כמו כן מוכר התובע כנכה בנכות כללית (80% נכות , 100% אי כושר)

3. לטענת המערער אין הוא דורך כלל על רגל ימין שקרסולה נפגע בתאונה האחרונה.

4. הועדה דנה בערר המערער, בדקה אותו וקבעה :

   "נפילה מוגבה ופגיעה ב-2 הברכיים קאטים במנסקוסים מדיאלי ולטראלי, קרסול שמאל שבר של הפלפו של הטיביה (שבר פיילון) וקיבוע ע"י פלטה וברגים. קשיון קרסול ימין. הוועדה מודעת למצבו אולם הממצאים אינם ניתנים ליישום מאחר ומדובר בקרסול אחד."

5. טוען המערער במסגרת כתב הערעור המתוקן כי החלטת הועדה קצרה ואינה מנומקת באופן מספק. הוועדה לא נמקה מדוע ללא ניתן לקבוע למערער מוגבלות אף באופן מותאם לאחד הסעיפים.

6. בתשובתו טען המשיב כי החלטת הוועדה מנומקת היטב שכן לא הסתפקה בקביעתה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום אלא הסבירה כי טעם הדבר הוא "מאחר ומדובר בקרסול אחד." היות ופריט הליקוי הדן בקרסול קובע "קשיון פרקי הקרסול של שתי הגפיים". כאשר מדובר בקרסול אחד מתוך שניים כדרישת פריט הליקוי, אין מדובר בהתאמה בשל סטיה קלה – ולא היה מקום לביצוע התאמה.

7. בדיון ההערכה המוקדמת העלה המערער טענה חדשה לפיה הוועדה התעלמה ממסמכים מד"ר אלישוב ומד"ר ויסברוד שהוצגו לפניה (להלן ביחד: מכתבי הרופאים) מהם עולים ליקויים שיכולים להכנס בגדר פרטי ליקוי אחרים שברשימת הליקויים.