א.ת. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפני תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו מיום 1.1.15 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" ו/או "החוק"), זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי, (להלן: "הנתבע") מיום 25.6.15 בה נדחתה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 1.1.15, זאת משלא הוכח לדעת הנתבע כי נגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה כנדרש בהתאם להוראת סעיף 79 א' לחוק הביטוח הלאומי וכן כי לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך התובע.

1. ביום 5.10.16 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני חברתי כב' השופטת איצקוביץ, ונקבע כי השאלות שבמחלוקת הן: א. האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 1.1.2015? ב. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע בכתף שמאל לבין התאונה הנטענת ומאזן ההשפעות? התיק נקבע לישיבת הוכחות וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי התובע.

2. ביום 25.1.17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובע וכן עדות מר ויזל מטעמו של התובע. בתום שמיעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם שנרשמו בפרוטוקול הדיון.

    

   העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מחומר הראיות:

3. התובע יליד שנת 1958, עבד כשלוש שנים כאיש אחזקה בבית החולים לניאדו בנתניה (להלן – בית החולים או לניאדו).

4. התובע עבד 5 ימים בשבוע, במשרה מלאה.

5. בשלושת החודשים האחרונים להעסקתו בבית החולים, עסק התובע בעבודת ריצוף לובי בית החולים. כל יום, מ8:00 עד 16:00, עם שתי הפסקות אוכל של כחצי שעה.

6. עבודת הריצוף היתה כרוכה בפירוק ריצוף השיש הקיים וריצוף הרצפה מחדש.

7. התובע ביצע את העבודה כאשר הוא ישוב על ברכיו ומגישים לו את המלט, אותו הוא שפך לפתח ברצפה, ולאחר מכן את אריח השיש, לצורך הנחתו במקום המתאים.