ב"ל 47444-11-12.18 ינואר 2015

1.הנני ממנה את ד"ר האגר משה, מרח' מיכה 12 א', כפר סבא, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

2.להלן העובדות:

א.התובע יליד שנת 1945 ומשנת 1971 ועד ה-31/12/2005 עבד בנמל אילת במספר תפקידים: משנת 1971 ועד לשנת 1983 עבד כסוור (עבודות טעינה ופריקה של סחורות מספינות) ומשנת 1983 ועד לשנת 2005 עבד כמפעיל ציוד מכאני (מנוף + מלגזה/שופלים וכיוב').

ב.עבודתו בוצעה במשך 6 ימים בשבוע וכ-8 שעות בכל יום עבודה (כאשר בשישי עבד 7 שעות). יצוין כי פעמים רבות עבד במשמרות כפולות ובשעות נוספות.

ג.במסגרת עבודתו נחשף לגזי פליטת דיזל, לאבק אסבסט, לאבק תפזורות (פוספטים, אשלג, גופרית, תבואות לרבות קמח דגים, מלט וכיוב'). כמו כן, נחשף לריחות של צבעים, כימיקלים של התעשיות השונות (תעשיות הגומי, הדפוס, הבניין, החקלאות וכיוב'), נחשף לברום, לעורות עם ריח חריף, קיקיון ולחומרים נוספים. הכל כמפורט להלן.

ד.להלן תיאור אופי עבודתו וחשיפתו התעסוקתית של התובע לחומרים השונים:

אופי החשיפה לאסבסט:

ה.חשפה לאסבסט גולמי: כידוע בשנות השישים, השבעים ועד לתחילת שנות ה-80 האסבסט היה חומר מבוקש ולכן אוניות רבות שעגנו בנמל הובילו איתן אסבסט. כל חודש הגיעו בין 2-3 אוניות עם אסבסט כאשר פריקת האוניות נמשכה לעיתים במשך שבועות. לא היה מדובר בפלטות אסבסט אלא באסבסט גולמי (אבקת אסבסט). אסבסט הגולמי היה קשור ברצועות או בתוך שקים והתובע ועובדי הנמל האחרים היו צריכים לגלגל או להזיז אותו למרכז האונייה. במהלך הזזת האסבסט השתחרר לאוויר אבק רב של סיבי אסבסט שמילא את כל בטן האונייה ואת גופו של התובע מבלי שהיה מודע לסכנות הכרוכות בכך ומבלי שהשתמש בציוד מגן.

ו.כמו כן בעת השינוע, אבק האסבסט היה נערם על ריצפת הרציפים ובהתאם למשבי הרוח, האבק היה מתפזר ברחבי הנמל, דבר שהוסיף לחשיפה.