ב"ל 47135-05-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע כללי

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן: "הוועדה") מיום 4.3.14, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2. הועדה קבעה למערער 30% נכות נפשית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות). על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טיעוני הצדדים

3.לטענת המערער, היה משתמש קבוע בסמים ונרקומן שלא הצליח להיגמל משך שנים רבות. המערער טען כי סבל מהתפרצויות זעם וריצה עונש מאסר בפועל בשל בעיות אלה. המערער הוסיף, כי הוועדה לא נתנה דעתה לאמור במכתב העובד הסוציאלי מיום 5.2.14 ובמכתבו של פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש בבית ב"גהה", ד"ר פרידמן, מיום 23.1.14, מהם עולה כי הוא מחוסר יכולת להשתלב בשוק העבודה. מוסיף וטוען המערער, כי הוועדה לא נימקה את קביעתה, בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנות.

4.לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה קבעה את נכותו של המערער על סמך ממצאי בדיקתה, תוך שהתייחסה למסמכים שלפניה, לרבות למכתב של העובד הסוציאלי מיום 5.2.14 ולמכתבו של ד"ר פרידמן. המשיב הוסיף כי קביעת סעיף הליקוי היא קביעה רפואית, שאל לו לבית הדין להתערב בה.

דיון והכרעה

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל. להלן טעמיי לאמור.

6.בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99].