ב"ל 46787-12-13 מ.א.ז נ' המוסד לביטוח לאומי

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.4.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה לא דנה בערר שהגישה המערערת, והותירה על כנה את הנכות שנקבעה בדרג ראשון, בשיעור משוקלל של 74%, בגין סכרת עם סיבוכים (65%); יתר לחץ דם (10%); כלייה בודדת (30%) ומצב לאחר סרטן השד (25%).

המשיב טוען, כי דין הערעור להידחות על הסף בשל התיישנות, מאחר שהוגש ביום 24.12.13, בהתייחס להחלטת ועדה מיום 4.4.13. עוד נטען, כי הדבר נמסר טלפונית לב"כ המערערת בשיחה מיום 10.4.13. לטענת המערערת, במכתב שנשלח אליה מיום 10.4.13 בעניין החלטת הוועדה (נספח ב' לכתב הערעור), צוין כי המועד לערעור הינו 12 חודשים ממועד קבלת ההודעה.

לאחר שקילת טענות הצדדים, לא מצאתי כי יש לקבל את טענת ההתיישנות. אין חולק, כי הודעה בכתב על המועד הנכון להגשת הערעור לא נשלחה למערערת. הערעור הוגש בחריגה של חודשים ספורים מן המועד הקבוע בחוק. בנסיבות אלה, אין מקום לדחיית הערעור על הסף.

לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיה העיקריות של המערערת הינן כדלהלן:

• הוועדה לא דנה כלל בערר שהגישה המערערת. הוועדה התכנסה בהרכב שגוי, שכלל אונקולוג ורופא עיניים.

• המערערת בעלת כליה בודדת, עם סכרת עם סיבוכים ולחץ דם גבוה, אשר הוכר על ידי הוועדה. הוועדה בדרג ראשון קבעה למערערת נכות בשיעור 30% בגין כליה בודדת, בהתאם לסעיף הליקוי 22(5)(א), שעניינו כליה שאינה פועלת, ללא יתר לחץ דם. סעיף ליקוי זה, שהינו סעיף מנופה בשקלול הכללי, אינו מתאים למצבה של המערערת הסובלת מיתר לחץ דם. היה על הוועדה לקבוע נכות בהתאם לסעיף ליקוי 22(5)(ב), לפיו ככל שקיימים סיבוכים, תקבע הנכות בהתאם לסיבוכים. סעיף ליקוי זה אינו מנופה בשקלול הכללי.