ב"ל 45124-12-1318 א' א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מערערת התובעת על החלטת הנתבע לדחות את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה כנפרדת, וזאת החל מחודש 7/13.

הנתבע קבע כי התובעת ממשיכה לנהל משק בית משותף עם בעלה.

טענות התובעת

2.לטענת התובעת, היא התגרשה מבעלה ביום 9/3/10 לפי החלטת בית הדין השרעי מיום 31/1/11, ומאז היא מתגוררת בביתה יחד עם 11 ילדיה המשותפים לה ולגרושה בשבט "קוואעין". מאז הגירושין היא אינה מנהלת עימו משק בית משותף, הוא מתגורר עם אישה אחרת בבית אחר, ואין להם דבר משותף מלבד הילדים. גרושה לא תומך בה כלכלית, והיא חיה מנדבות השכנים. התובעת הוכיחה שהיא גרה 25 מטר מגרושה. לסיכום, טענה התובעת כי אין בידי הנתבע ראיה למגורים משותפים או לקיום משק בית משותף, ביודעו כי גרושה נשוי לנשים אחרות ומנהל איתן משק בית משותף. לפיכך, הוא שולל מהתובעת שלא כדין את הקיצבה לה היא זכאית כדין, ולכן יש לבטל את החלטת הנתבע.

טענת הנתבע

3.לטענת הנתבע, הוכח שאין כל שינוי באורח החיים של התובעת וגרושה לאחר הגירושין כביכול. התובעת גרה באותו מקבץ גם לאחר הגירושין. גירסתה לעניין עלות הבית היתה תמוהה. כמו כן, היתה סתירה בין גירסתה לגירסת גרושה ביחס לאופן קבלת החשמל והחיבור אליו. הגרוש היה נשוי לנשים אחרות גם עובר לגירושין לתובעת, ואף לאחריהם. גם גירסתה לחוקר המל"ל היתה תמוהה ביחס ליחסים בין גרושה לילדים, עת טענה כי גרושה אינו רואה אותם (רק מרחוק), הגם שהם גרים במרחק של 25 מטר. התובעת לא צירפה מסמכים כדי לגבות טענותיה.

לסיכום, התובעת וגרושה ממשיכים להתנהל כפי שהתנהלו לפני הגירושים, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

הדין החל

4.החוק הרלוונטי לענייננו הוא חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן:"החוק").

מטרת החוק הינה להבטיח לכל אדם בישראל הכנסה הדרושה לקיומו, ככל שאינו יכול לקיים את עצמו.