י.ב. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מתאריך 24.9.13 נדחתה על ידי הנתבע במכתב דחייה מיום 16.2.14.

בטעמים לדחייה נרשם:

"1. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין האירוע הנטען מיום 24.9.13. פנייתך הראשונה לטיפול רפואי רק בתאריך 15.10.13 לאחר כשלושה שבועות, מנתקת את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לאבחנה.

2. לפי התעודה הראשונה לנפגע בעבודה שהונפקה לך בתאריך 29.10.13 – נמצאת כשיר לעבודה".

על החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

2.לטענת התובע, במועד התאונה השתכר כעצמאי כעובד באיסוף פסולת.

לטענתו, ביום 24.9.13, עצר את רכבו על מנת להעמיס עליו מכונת כביסה שעמדה לצד הדרך ובמהלך ניסיון העמסת המכונה, איבד את שיווי המשקל ונפל על צדו השמאלי של גופו. לטענתו, חש כאב חזק בזרועו השמאלית ובפרט בכתפו, מלווה בזרמי- "חשמל" חזקים לצווארו (להלן "האירוע"). לטענתו, קיווה כי מצבו בר חלוף ולא הבין את חומרת פגיעתו ולכן לא עסק בפגיעתו עד לתאריך 15.10.13, עת נבדק לראשונה על ידי אורתופד.

3.בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה והוסיף, כי השפעת האירוע הנטען, אף אם הייתה כזו, דבר המוכחש כשלעצמו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבו הקונסטיטוציונאלי של התובע.

בנוסף, לפי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 29.10.13, התובע נמצא כשיר לעבודה והמשיך לעבוד לאחר האירוע הנטען כך שאין קשר בין מה שאירע לתובע ביום 24.9.13 לבין הפגיעה בכתפו השמאלית. המדובר במצב רפואי טבעי ממנו סבל התובע טרם האירוע על רקע מחלה ניוונית.

4.לאחר ששמענו עדות התובע בפנינו ועיינו בתיעוד הרפואי, לא הרים התובע את הנטל לשכנענו בקיומה של תאונת עבודה מיום 24.9.13, ולהלן נפרט טעמינו.

5.התובע הינו עצמאי ולתאונה לא היו עדים.