ב"ל 43998-11-1312 נובמבר 2014

1.בפנינו תובענה, במסגרתה מבקש התובע להכיר באירוע מיום 8/4/13 כ"תאונת עבודה" על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2.מאחר והנתבע טען בכתב ההגנה כי לא הוכח אירוע תאונתי, קויים הליך ראיות, במסגרתו העידו התובע ושני חבריו לעבודה, כמו גם חוקרת הנתבע אשר גבתה הודעה מהתובע.

בתום מסכת הראיות, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה בשאלת קיומו של האירוע התאונתי.

3.לטענת התובע, האמור בכתב התביעה וכן בתביעה שהוגשה לנתבע תומכים בקרות האירוע. בנוסף, האמור נתמך גם בהודעה שמסר לחוקרת הנתבע. קיומו של האירוע אף נתמך על ידי עדותם של עדי התובע, שאף על פי שלא נכחו באירוע עצמו שמעו בזמן אמת על התרחשותו. התובע העיד, כי ציין בפני הרופא את קרות האירוע מיום 8/4/13, ובמסמכים הרפואיים מיום 14/4/13 נאמר במפורש בתלונות התובע כי התובע פנה עקב תאונת עבודה על רקע תנועה לא נכונה.

עוד הפנה התובע לחוות דעת רפואית מטעמו, שתומכת בקיומו של האירוע הנטען.

4.לטענת הנתבע, לא הוכח כל אירוע ספציפי חיצוני שקרה לתובע. תחושת כאב ככל שהייתה כזו אינה בגדר אירוע תאונתי. גם ירידה במדרגות או הליכה רגילה אינה בגדר אירוע תאונתי. הנזק הרפואי של התובע התפתח עוד לפני האירוע הנטען, וללא קשר אליו. אין די בכך שאדם חש ב"קליק" תוך כדי ירידה במדרגות במהלך עבודתו, על מנת שבעיה ברגל תוכר כתאונת עבודה.

גם החומר הרפואי שנכתב יומיים לאחר קרות האירוע הנטען אינו תומך בגירסת התובע, ולא מציין כלל אירוע או אזכור לאירוע בעבודה, וההלכה בעניין האנמנזה ברורה. גם בזמן אמת לא מסר התובע גירסה על חבלה, פיספוס מדרגה או דריכה לא נכונה.

כאביו של התובע נבעו מסיבה פנימית.

לפיכך, יש לדחות תובענתו של התובע כבר בשלב זה, ללא צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

הדין החל 

5.תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".