א.ש. נ' המוסד לבטוח לאומי

השאלה שבמחלוקת בתובענה זו היא האם כדין הופעלה בעניינו של התובע תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד – 1984 ( להלן: "תקנות מקדמות") בדבר שיעור הכנסתו של התובע ערב פגיעתו, לצורך חישוב גמלתו בגין תאונת עבודה מיום 7.11.10, או שמא מדובר בנסיבות חריגות בהן אין להחיל את התקנה בעניין התובע.

העובדות

1. התובע יליד 1958.

    

2. התובע היה בתקופה הרלוונטית ועודנו מבוטח כעצמאי בביטוח לאומי.

    

3. התובע נפגע בתאריך 7.11.10 בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

    

4. ועדה רפואית אשר התכנסה ביום 16.7.12 קבעה נכותו של התובע בשיעור 20% בגין חוסר יציבה בברך.

    

5. הוועדה הרפואית אשר דנה בעניינו של התובע ביקשה לבדוק אם מתקיימים התנאים להגדלת דרגת נכותו כפוף לתנאים שנקבעו בתקנה 15. ועדת רשות לעניין תקנה 15 אשר התכנסה ביום 26.8.12 קבעה כי מאחר והתברר שלתובע אין ירידה בהכנסות, הוועדה ממליצה לא להפעיל את תקנה 15.