ב"ל 42984-04-13.18 ינואר 2015

בפניי בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר (או לחלופין מומחה נוסף). לטענתו המומחה חרג מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין בכך שקבע כי היה אירוע נוסף בחודש מרץ 2011 ונותר מקובע בעמדתו גם כשהובהר לו כי לא היה אירוע כזה. לטענת הנתבע תשובת המומחה עת נדרש להבהיר חוות דעתו, הינה קצרה ולאקונית, אינה מנומקת דיה ואינה עונה על השאלות שנשאל. הנתבע העלה חשש כי דעתו של המומחה "נעולה".

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי עת הובאה לתשומת לב המומחה החריגה מהעובדות שקבע בית הדין, המומחה קיבל זאת ולא סטה מהעובדות שקבע בית הדין הנכבד, אלא תיקן את מסקנתו בחוות הדעת. לטענת התובע אין כל בסיס לטענת הנתבע לפיה המומחה "נעול" בעמדתו, גם אם זו אינה מתיישבת עם עמדת הנתבע.

הכרעה

מינוי מומחה יועץ רפואי נוסף נעשה בבית הדין לעבודה בהתאם להנחיות בדבר מומחים - יועצים רפואיים (פד"ע כב' 199). גם במאמרו של השופט ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבתי הדין לעבודה, המשפט ב' 199 נדון ענין מינויו של מומחה נוסף וענין מינויו של מומחה אחר כאשר באותו מאמר מפורט כי מינויו של מומחה אחר משמעותו פסילת חוות דעתו של המומחה הראשון כאשר סיבות אפשריות לפסילה הינן שהמומחה נוהג ליתן חוות דעת למוסד לביטוח לאומי, שחוות דעתו מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, שחוות דעתו מבוססת על הלכה משפטית לא נכונה או שהמומחה אינן מוכן להשיב על שאלות הבהרה. ככלל מובהר באותו מאמר שהדרך הנכונה איננה לפסול חוות דעתו של מומחה אם ניתן לתקן את הפגם באמצעות הפנית שאלות הבהרה אל המומחה. (עיין שם בעמ' 109).

בפסק דינו של בית המשפט העליון, רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח פ"ד נו (4) 673, נקבע כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה וכי נותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר חוות הדעת.

בדב"ע נו-0/282 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד לרוס (כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, ניתן ביום 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין גם צוין כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה.

בהחלטה מיום 19.9.14 נדרש המומחה להבהיר את חוות דעתו לנוכח החריגה מהעובדות שנקבעו, תוך שהובהר לו כי לא ניתן לסטות מהעובדות שקבע בית הדין, בהן לא מופיע קיומו של אירוע בחודש מרץ 2011. תשובתו של המומחה מיום 28.9.14 היא בת שורה אחת ובה עומד המומחה על הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי (בדרך של גרימה) – לא די בה.

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בסוגיה, לא במהרה ייטה בית הדין למנות מומחה אחר או נוסף, זאת בפרט כאשר ניתן לפנות למומחה שמונה מטעם בית הדין ולבקשו שיבהיר את חוות הדעת שנתן.