ב"ל 42924-01-13 . לפני

1.התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מתאריך 13.12.11. בתאריך 16.5.12, נשלחה לתובע הודעה, כי התאונה מתאריך 13.12.11, הוכרה כתאונת עבודה, וכי אושרו לו דמי פגיעה לתקופה מ- 15.12.11 ועד 31.12.11 בלבד.

באשר לתעודות רפואיות לתקופה מ- 1.1.12 ועד 20.3.12, לא אושר תשלום דמי פגיעה עבורן, בנימוק, כי תקופת אי הכושר אינה נובעת מהתאונה, אלא ממצב תחלואתי.

2.התובע טוען, כי האבחנות בתעודות אי הכושר, הן זו שאושרה והן אלה שנדחו, הינן אבחנות זהות, וכי קיבל טיפולי פיזיותרפיה במהלך התקופה שבין 31.12.11 ועד 12.5.12.

3.הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה בנוגע לתשתית העובדתית, כמו גם להסכמה בדבר מינוי יועץ מומחה רפואי, הכל כמפורט בעב"ל 29088-09-13.

4.התשתית העובדתית המוסכמת הינה כדלקמן:

א.התובע יליד 1957;

ב.התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כ"תאונת עבודה", בתאריך 13.12.11.

הפגיעה היתה בגב ובראש;

ג.לתובע אושרה תקופת אי כושר מתאריך 13.12.11 ועד 31.12.11;

ד.לתובע ניתנו תעודות אי כושר נוספות לתקופה מ-1.1.12 עד 25.1.12, ולתקופה מ-26.1.12 ועד 15.2.12, מ-16.2.12 ועד 29.2.12, אולם הנתבע לא אישר זכאות לדמי פגיעה בגין תעודות אלה וזאת בנימוק של העדר פירוט ממצאים המצדיקים אי כושר לאחר 31.12.11, במסגרת המעקב האורטופדי.

5.לאור הסכמת הצדדים מונה ד"ר עידו ציון מומחה לאורטופדיה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

המומחה התבקש להשיב על השאלה, האם תעודות אי הכושר שניתנו לתובע לתקופה מ- 1.1.12 ועד 29.2.12, קשורות בקשר סיבתי לפגיעתו בתאונה מתאריך 13.12.11, והאם מלוא תקופת אי הכושר מוצדקת.