ב"ל 42684-11-18 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

תביעה זו עניינה ערעור על החלטת הנתבע לדחיית תביעת התובעת לנכות כללית.

רקע עובדתי

1.התובעת, עובדת עצמאית ילידת X.1.51, הגישה ביום 1.11.16 תביעה לקצבת נכות כללית עת נקלעה למצב רפואי שפגע בכושרה להשתכר. בעת הגשת תביעתה הייתה התובעת כמעט בת 66 שנים.

2.תביעת התובעת נדחתה על ידי הנתבע בנימוק: "אינך מבוטחת בביטוח נכות הואיל והגעת לגיל פרישה". משנדחתה התביעה מנימוק זה לא בדק הנתבע את יתר תנאי הזכאות הקבועים כחוק.

3.המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת "גיל הפרישה" בעניינה של התובעת. בעוד הנתבע טוען, כי גיל הפרישה של התובעת על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004 (להלן: חוק גיל פרישה) ובהתאם לתאריך לידתה עומד על 62 שנים, טוענת התובעת, כי הוראות חוק גיל פרישה נותנות לאישה את זכות הבחירה להמשיך ולעבוד עד גיל הפרישה הקבוע לגבר ועל כן גיל הפרישה הקבוע הוא גיל 67.

טענות הצדדים

4.לטענת התובעת, הנתבע יוצר אפליה והבדלה על בסיס מגדרי ובתוך כך פוגע בזכויות וברשת הביטחון של העובדת משהוא מציב חסמים מפני אישה לממש את זכות הבחירה שהוענקה לה בחוק. לטענתה, אישה עובדת לאחר גיל הפרישה הקבוע לגביה, אך בטרם גיל פרישת חובה, אינה זכאית לכיסוי ביטוחי לאובדן כושר השתכרות, אך מחמת מגדרה וזאת מבלי שקיים כל שוני מהותי המצדיק הבדלה ומתן זכויות פחותות. התובעת מוסיפה וטוענת כי יישום חוק גיל פרישה בחוק הביטוח הלאומי באופן שמבוצע על ידי הנתבע, נוגד את תקנת הציבור.

התובעת טוענת כי למיטב ידיעתה נגבו משכרה כעובדת בזמן הגשת תביעה למוסד אותם הסכומים ביחס להכנסתה כפי שנגבו ממנה טרם הגיעה לגיל פרישה.

התובעת טוענת כי מדובר בתביעה עקרונית המבקשת לתת פרשנות מרחיבה להגדרת גיל פרישה ביחס לנשים עובדות בין הגילאים 62-67 שנים וכפועל יוצא מכך, במידה ותיפתח דרכה לבחינת זכאותה לנכות כללית ושירותים מיוחדים, היא עשויה לקבל סכומים ניכרים.