ב"ל 41965-07-12 גיא נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המחלוקת המתעוררת בהליך זה היא האם יש לפעול על פי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד – 1984 (להלן – תקנה 11) או שהתקיימו נסיבות המצדיקות קביעת שכר קובע על פי שומה שהתקבלה לאחר מועד הפגיעה.

2.להלן הרקע העובדתי –

א.התובע הוא עו"ד ויועץ מס ומשרדו עוסק בעיקר בתחום ייצוג במוסד לביטוח לאומי.

ב.במהלך שנת 2008 התובע שילם מקדמות על פי שומה משנת 2006. הסכום ששולם באותה עת היה 406 ₪.

ג.ביום 25.8.08 התובע פנה לנתבע וביקש להגדיל את המקדמות ששילם.

בפניה נרשם שההכנסה לפיה חושבו המקדמות ברבעון 1 קטנה מהכנסתי בחודשים אלה, שהיא בסך 21,000 ₪ (המספר 21,000 נרשם בכתב יד; סעיף 2 לטופס).

בסעיף 4 לטופס נרשמו הדברים הבאים: "המחזור גדל בלמעלה מ 20%, ההכנסה החודשית תהיה כ 7000 או 8000 ברוטו, מבקש להגדיל את המקדמות לפי 1000 ₪ לחודש".

ד.במענה לפנייתו, ביום 31.8.08 הנתבע שלח לתובע מכתב על שינויים בחשבון. במכתב נרשם שהכנסתו של התובע בתקופה ינואר – מרס 2008 היא בסך 21,000 ₪ ונערך חישוב חוזר של חיוב דמי הביטוח.

ה.בהתאם, המקדמות הוגדלו לסך של 795 ₪ והתובע שילם אותן עד סוף שנת 2008.

ו.ביום 13.1.09 התובע נפגע בעבודה וקיבל דמי פגיעה בגין פגיעה זו.

ז.הנתבע חישב את דמי הפגיעה לתובע ואת גמלת הנכות מעבודה על יסוד המקדמות שהתובע שילם בפועל ולא על פי השומה הסופית לשנת 2008.

3.לטענת התובע, כיוון שהנתבע קבע מקדמות שלא בהתאם לדיווח ולנתונים שהיו בפניו, אין לחשב את השכר הקובע על פי תקנה 11, אלא על פי השומה הסופית של שנת 2008. בעניין זה התובע הדגיש שלבקשה להגדלת המקדמות הוא צירף מאזן בוחן (רווח והפסד) לתקופה ינואר – אפריל 2008, לפיו היתה לו הכנסה שנתית של כ – 200,000 ₪.

התובע הוסיף וטען כי על פי עדותו של מר בן עודד, מנהל מחלקת גביה מלא שכירים שנתן תע"צ מטעם הנתבע, אין טענה שיש פיקציה לגבי ההכנסות או ההוצאות לגבי הפגיעה ואף מטעם זה יש לפעול על פי השומה הסופית.