|
1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) (להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.
2. ביום 22.7.96 נפגע המערער בתאונה, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
המערער הגיש בקשה לדיון מחדש, לאור החמרה שחלה במצבו הרפואי, מכח סעיף 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.
3.הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 25.6.13, וסיכמה את החלטתה ללא נוכחותו ביום 29.10.13, לאחר שקיבלה חוות דעת של יועץ חיצוני לוועדה בתחום האורולוגיה.
הועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין המחלה האורולוגית של המערער לבין התאונה מיום 22.7.96.
כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.
4. טיעוני הצדדים
לטענת המערער, ממצאי הניקור הראשוני שנמצאו מאחורי כיס השתן של המערער הדגימו, כי הממצא נובע מהמטומה ישנה ודם ישן שהצטברו במקום. קרי, ההמטומה שנוצרה כתוצאה מהתאונה, ולא מזיהום.
עוד טען המערער כי בהתאם לחוות דעתו של פרופ' עמי סידי, אין ספק שקיים קשר בין הטראומה האגנית לדימום שהצטבר ונכלא לבין הממצאים הפתולוגיים, והסבל שמעיק על המערער לאורך השנים.
המערער הוסיף כי עובר לתאונת העבודה היה בריא ולא סבל מליקויים במישור האורולוגי, וכי לא ספג חבלות טראומטיות אחרות בתחום זה. לאחר הדיון, הגיש המערער השלמת טיעונים בכתב, במסגרתו טען המערער בעיקר טיעונים רפואיים, ואף הוסיף כי הוועדה לא הצביעה על טראומה אחרת, שיכולה היתה להסביר את ממצאיו של המערער.
לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. המשיב הוסיף כי הערעור מכוון כנגד הקביעה הרפואית של הוועדה, ואילו הערעור לבית הדין מוגבל לנימוקים משפטיים.
|