ב"ל 41244-02-14 סטיל נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.12.13 (להלן ובהתאמה – "החוק"; "הוועדה").

תמצית העובדות הצריכות לעניייננו

2.א.המערערת ילידת 1989.

ב.ביום 20.1.08 נפגעה המערערת בתאונת עבודה בברך רגל שמאל (להלן: "התאונה הראשונה").

ג.ביום 22.5.11 נקבעה למערערת נכות צמיתה בגין התאונה הראשונה בשיעור 10% בגין פגיעה בברך שמאל, לפי סעיף ליקוי 48 (2)(ז)(1).

ד.ביום 1.6.10 נפגעה המערערת בתאונת דרכים נוספת אשר הוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה. המערערת נחבלה בחלקי גוף שונים, לרבות בברך שמאל (להלן: "התאונה השנייה").

ה.ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת בגין התאונה השנייה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך שמאל אולם קבעה שיש לנכות 10% מהנכות בגין מצב קודם (הנכות שנקבעה למערערת בגין התאונה הראשונה). על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לעררים.

ו.ביום 12.6.12 קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את הערר וקבעה שנכותה של המערערת בעקבות התאונה השנייה עומדת על 10% לפי סעיף ליקוי 35 (1)(ב).

הוועדה קבעה בהחלטתה כך:

"לא הוצאו לוועדה תיקים קודמים לגבי אחוזי הנכות שנקבעו עבור תאונות ב-2008 ו-2009 ולכן הוועדה אינה מבצעת חשבון עובר ושב".

ז.על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין מטעם המוסד (בל 49546-07-12) במסגרתו טען המוסד כי הוועדה שגתה בכך שלא הפחיתה למערערת אחוזי נכות בגין מצב קודם עקב התאונה הראשונה.