י.ל. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3/11/16 אשר דנה בתביעת החמרה שהגיש התובע והעלתה את אחוזי נכותו מ 10% (לפי סעיף 48(2)(ז)(1) ל- 15% (לפי סעיף 35 (ב-ג) מותאם). 

עיקר העובדות הצריכות לעניין הוא כדלקמן:

1. המערער יליד 1947 נפגע בעבודתו בברכו השמאלית וועדה רפואית קבעה לו ביום נכות בשיעור 10% לפי סעיף 48 (2)(ז)(1).

2. ועדה רפואית לערר שדנה בעניינו של התובע ביום 18/1/16 קבעה כי אין החמרה במצבו.

3. התובע הגיש ערר על החלטת בועדה הרפואית של הדרג הראשון וועדה רפואית לערר שדנה בעניינו ביום 3.11.16 קבעה כי חלה החמרה במצבו וקבעה לו נכות מותאמת בשיעור 15% לפי סעיף 35(ב-ג).

    

   טענות המערער

4. המערער טוען כי הועדה לא נימקה באם הנכות שנקבעה לו כוללת את הפגיעה המיניסקלית שנקבעה מלכתחילה, ולא בדקה באם יש לקבוע נכות נוספת בגין נזק מיניסקלי.

    

   הכרעה

5. כידוע, הסמכות לקבוע נכות רפואית נתון בידי הועדות הרפואיות המוקמות על פי דין והערעור על החלטותיהן הוא בשאלה משפטית בלבד.

   בית הדין איננו מחליף את שיקול דעתה של הועדה הרפואית בשלו, והביקורת שמפעיל בית הדין על החלטות הועדה הרפואית היא על פי הכללים המקובלים במשפט המנהלי.